בג"ץ בז'רנו הוא אבן דרך במשפט החוקתי של מדינת ישראל. מדובר בפסק דין שניתן בבג"ץ לפני יותר מ-70 שנה ושימש ככל הנראה השראה לחוק יסוד:
חופש העיסוק.
העובדות היו כדלקמן - העותרים, "
מאכערים" וכותבי בקשות, התפרנסו מסידור ענייניהם של נהגים ב
משרד התחבורה. הם נהגו להופיע תמורת תשלום במשרדי רשות הרישוי (משרד התחבורה דאז), למלא טפסים שונים עבור נהגים ומבקשי רישיונות ולבצע פעולות מינהליות נוספות. יום בהיר החליטה המדינה לאסור עליהם את הכניסה למשרדים ולדרוש הופעה אישית של הנהגים עצמם. העותרים שפרנסתם נפגעה עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל את האיסור.
ביהמ"ש קבע כי "כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק. מקצוע או אומנות שהמחוקק עשה סייגים או הגביל הגבלות בצורת תנאים מוקדמים לתופםים בהם׳ אין אדם רשאי לעסוק בהם, אלא אם-כן קיים תחילה תנאים מוקדמים אלה".
את מקור הזכות מצא ביהמ"ש במשפט הטבעי - "זכות שאינה כתובה על ספר אך נובעת מזכותו הטבעית של כל אדם לחפש מקורות מחיה ולמצוא לעצמו מלאכה המפרנסת את בעליה..."
המדינה טענה שהמאכערים משחדים שוטרים במחלקת התנועה, אך בג"ץ דחה את הטענה בנימוקים הבאים - ראשית, הטענה לא הוכחה. בג"ץ שמע עדויות ולא שוכנע שהטענה נכונה. שנית, הדרך הנכונה היא לפעול נגד השוטרים שעוברים על החוק ולא נגד המאכערים. שלישית, נפגעה זכות הטיעון של העותרים, שכן הוטל עליהם איסור בלי לשמוע אותם קודם לכן. רביעית, וזה העיקר, אין למדינה זכות על-פי החוק לשלול את פרנסתם של העותרים. התוצאה היא שהעתירה התקבלה והאיסור בוטל.
עשרות שנים לאחר מכן נחקק חוק יסוד: חופש העיסוק, שקובע -
3. כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.
4. אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.
5. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את חופש העיסוק של כל אזרח או תושב".
האם התקדמנו מאז שניתן פסק הדין? התשובה היא כן ולא. התקדמנו בכך שהלכת בז'רנו הפכה לחוק. לא עוד זכות טבעית שגבולותיה לא ברורים אלא זכות פורמלית שמעוגנת בחוק של הכנסת. יתר על כן, חופש העיסוק נקבע בחוק יסוד ובכך הפך לזכות חוקתית בעלת תוקף על-חוקי. לא די בחוק רגיל לפגוע בה, כמו שהיה בתקופה שבה ניתן פסק הדין, אלא שאם פוגעים בה בחוק, על החוק לעמוד בתנאים מסוימים.
אך גם נסוגנו בכך שבג"ץ עצמו מקשה על בירור האמת. בפרשת בז'רנו בג"ץ שמע עדים, וכך נהג במקרים דומים בראשית ימי המדינה. אלא שהמנהג הזה פסק לפני שנות דור והעדויות נשמעות בבג"ץ רק בתצהירים בלי שניתן יהיה לבצע חקירה נגדית של המצהירים. בכך נפתח פתח להגשת תצהירים כוזבים מטעם המדינה, והנזק לאזרחים גדול.
