בושה וכלימה

כתב אישום כזה, מחורר ומופרך, הן עובדתית והן משפטית, ללא רשימת עדים וללא שמו של בית המשפט שאליו הוא אמור להיות מוגש - כדי לומר לציבור, אולי, שאם בנימין נתניהו לא יהיה ראש הממשלה אפשר יהיה לדון בו בפני דן יחיד בתל אביב (כמו שעשו לאהוד אולמרט...) - רק על יועץ משפטי לממשלה מפוחד, החושש מפני חשיפת הקלטות המתעדות את האופן שהו הוא נהג בעת שהוא היה פצ"ר, ניתן היה לכפות את החתימה עליו.

לאחר שנים רבות בבתי המשפט התבוננתי בכתב האישום. ממש לא הבנתי איך דבר כזה יצא ממשרדי פרקליטות המדינה. שישה אנשים חתמו עליו. ליאת בן-ארי חתומה גם על הבקשה לחילוט רכושו של שאול אלוביץ ושל אשתו. בעניין זה, לפחות, שמחתי ללמוד שאין בקשה דומה לחילוט רכושו של ראש הממשלה.

אולם הקלה של ממש לא הייתה בכך, כמובן, שכן כתב האישום כולו נראה לי כמו איזה טיוטה של תסריט למערכון שמבקשים להציג בחגיגות גמר הלימודים בבית ספר למשחק. יכולתי, כמובן, להצביע על אין סוף ליקויים - אבל בחרתי להתרכז בעיקר.

בשניים מן האישומים (בתיקי 1000 ו-2000) מואשם בנימין נתניהו בהפרת אמונים בלבד. לא במרמה. בכותרת של הסעיף בחוק העונשין אומנם מדובר על "מרמה והפרת אמונים" - אבל בגופו של הסעיף יש הבחנה ברורה בין השניים. הסעיף מדבר על מרמה או על הפרת אמונים. פרקליטות המדינה בחרה באופציה השנייה מתוך הבנה שאין בעובדות המתוארות בכתב האישום מרמה.

המונח "הפרת אמונים" הוא שריד של פקודת החוק הפלילי שהשאירו כאן הבריטים בעת שהם עזבו ב-1948. מאז, איש לא טרח לתקן את הדין הפלילי - והסעיף נשאר על-כנו, מוכן ומזומן, לעת מצוא. כלומר, לעת שבה תבקש פרקליטות המדינה להאשים מישהו במשהו שאינו מהווה עבירה. חוק העונשין הרי קובע שיש להזהיר אדם בטרם שמטילים עליו עונש; בבחינת אין עונשין אלא אם כן מזהירין.

ודוק: במונח הפרת אמונים אין אזהרה. זה הוא כלי ריק שאפשר למלא אותו רק לאחר מעשה. לכן, אגב, קשה לומר שמי שניסח כך את כתב האישום נגד ראש הממשלה פעל בתום לב.

במדינות טוטליטריות הדבר אפשרי. שם ניתן לקבוע בדיעבד שאדם עבר עבירה למרות שבעת מעשה מעשהו לא היה מוגדר כעבירה. וזה מה שקורה בכתב האישום נגד בנימין נתניהו. לוקחים שיחה עם מו"ל של עיתון, שיחה שכמותה מתקיימות אין ספור פעמים בכל רחבי העולם - וגם בישראל, כמובן, מיום הקמתה - ואומרים לראש הממשלה זאת היא הפרת אמונים. היית צריך להפסיק את השיחה ברגע שהמו"ל הציע לך שינוי בקו-המערכתי של העיתון. ובגין האבסורד הזה, בין השאר, יש המבקשים להדיח את ראש הממשלה מתפקידו.

כלומר, מבקשים לקבוע נורמה חדשה לחלוטין, עם משמעות פלילית, לראשונה בתולדות העמים. במהלך דיון משפטי שכמותו טרם התקיים אי-פעם. השופט או השופטים יהפכו ל"מחוקק".

את אותו הדבר אפשר להגיד על מה שנקבע באישום המתייחס לתיק 1000. שוב, פרקליטות המדינה לא מדברת על מרמה אלא על הפרת אמונים. ואני אומר: אם ארנון מילצ'ן לא שיחד את ראש הממשלה - אז אין כאן כלום. קבלת מתנות חוסה תחת חוק שירות הציבור (מתנות) - ולא תחת החוק הפלילי (אם לא מדובר בשוחד...) אומרים למקבל המתנות, אם הן מתנות מתכלות, החזר את שווי המתנות לקופת האוצר. אלא אם כן מותר היה לקבלן לאור טיב היחסים בין הנותן לבין המקבל.

מפאת קוצר היריעה אני רוצה רק להוסיף שהוספת המילה "שוחד" לאישום בתיק 4000 איננה עושה את כתב האישום ליותר הגיוני או לפחות מופרך. בפרקליטות המדינה הרי יודעים שאין ראייה על הסכם בין שאול אלוביץ לבין בנימין נתניהו - ולכן הם השתמשו במונח הלקוח מעולמו של פרנץ' קפקא: "תן וקח". אינני יודע מה המשמעות הפלילית של המושג הזה - ולכן אני לא מבין כיצד ידו של אביחי מנדלבליט לא רעדה כאשר הוא התבקש לחתום על תזה כה מופרכת. ואולי היא כן רעדה, מחשש סמוי כלשהו, כאשר הוא התבקש לחתום על כתב אישום המכיל מושגים כאלה.

כך-או-כך, אני לא יודע איך יסתכלו שופטים על כתב אישום המכיל חלק מן הראיות באורח פסול - לא את הראיות המפריכות, כמובן, את התזה של פרקליטות המדינה. אבל אני כבר יודע שבכל העולם מסתכלים עלינו באורח מאוד לא מחמיא. כך לא נוהגים במדינה דמוקרטית. כך נוהגים בעולמו של ג'ורג' אורוול.