חוק יסוד ה
ממשלה תוקן כידוע באופן דרמטי - כלי לגבש את ההסכמות הקואליציוניות בעניין ראש הממשלה החליפי, וכן את ההסדר הפריטטי של השרים על-פי זיקתם לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי.
אלא שהחוק לא קבע את המובן מאליו, והוא, שראש הממשלה החליפי - כל עוד הוא חלופי - איננו אוחז בסמכויות כלשהן הנתונות לראש הממשלה המכהן, שאם לא כן - יהיו, למעשה, שני ראשי ממשלה מכהנים בו זמנית. במילים אחרות, ראש הממשלה החליפי - כל עוד הוא חלופי - אמור להיות כעין "שחקן ספסל", וסמכויותיו אמורות להיות מוגבלות רק לתפקידיו כשר - כמו יתר השרים.
אלא שהמובן מאליו הזה - לא ממש מובן לראש הממשלה החליפי מר
בני גנץ, ובמה דברים אמורים. לפני ימים אחדים פירסם בני גנץ ציוץ בטוויטר ובו כתב כך (ציטוט):
"איציק (שר הרווחה איציק שמולי) צודק, שוחחנו בנושא והנחיתי אותו לפעול ביחד עם כל הגופים הנוגעים בדבר לגיבוש פתרון עבור המתמחים". נשאלת השאלה, מהיכן שואב בני גנץ את סמכותו להנחות שר כלשהו? הייתכן שמי שאיננו ראש הממשלה ינחה שר כיצד לפעול? גנץ פולש כאן באופן מובהק למסגרת סמכויותיו של ראש הממשלה המכהן
בנימין נתניהו.
גם הביקור שקיים גנץ במשרד המשפטים - לא ממש עולה בקנה אחד עם מינהל תקין - במיוחד כשגנץ מצייץ בטוויטר, בין היתר, כי (ציטוט):
"הגעתי למשרד בכדי לשמוע". כלומר, גנץ ערך ביקור במשרד המשפטים - כדי לשמוע שם סקירה כלשהי.
עינינו הרואות, בני גנץ איננו מסתפק באאודי 8 ובשאר אביזרי רעש וצלצולים, אלא פולש במפגיע למגרשו של ראש הממשלה ונוטל משם סמכויות לעצמו - ללא כל בסיס בחוק.
על שולחנו של בג"ץ מונחות כיום עתירות כנגד חוקיות המתכונת הזו של ראש ממשלה חלופי. העתירות הללו אינן תיאורטיות ואינן היפותטיות. התנהלותו הבלתי נסבלת של בני גנץ ממחישה את דחיפות הדיון בהן בבג"ץ.
כי בני גנץ עושה מהמנהל התקין חוכא ואיטלולא, ויש לסלק מספר החוקים, ללא דיחוי, את הביזיון הזה המתקרא "ראש ממשלה חלופי", שדומה כי נתפר על-פי גחמותיהם של שחקני קוביה.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
