ועדת סטרשנוב, עוד נדבך

ד"ר אליעד שרגא הנחה סדרה מדויקת וחשובה של כתבות שעסקה בפרשת הצוללות וכלי השיט. היא מוכיחה היטב עד כמה השערורייה הקשורה בשמם של בנימין נתניהו ורבים מאנשי פמלייתו חמורה. לכאורה, כמובן, רק לכאורה.

הפרסום מבהיר את העתירה של התנועה לאיכות השלטון אשר ביקשה מבג"ץ להורות, לפחות, על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. היא מכילה תצהירים חמורים כלפי ביבי ואנשיו, רובם ככולם בידי אנשים שהם מלח הארץ, שנושאים על גופם את צלקות הקרב להגנתה.

עתה הוסיף בני גנץ ועדת בדיקה מטעם מערכת הביטחון בראשות השופט בדימוס אמנון סטרשנוב. מעט מדי? נכון. מאוחר מדי? נכון. ובכל זאת מהלך בעל ערך. מפני שביבי יכול להדיר רגליו מלהופיע בוועדה, אבל אם כל אלה אשר מסרו תצהירים בידי התנועה לאיכות השלטון יתנו להם פומבי בעדותם בפני ועדת הבדיקה תחוש כל החברה הישראלית ברעש אדמה.

ואם הוועדה אינה חשובה - מדוע ביבי כה נסער עד כי מקורביו מזהירים כי הוא עלול להקדים את הבחירות? אדרבה, שיקדים".

מדי יום נתפס ביבי כאח התאום של דונלד טראמפ. "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו"? אבל הוא אינו התאום היחיד. היה עוד דייר בעייתי בבית הלבן. ריצ'ארד מילהאוס ניקסון היה כה מושחת, שיריביו תהו: "האם היית קונה מכונית משומשת מאדם זה"? בארץ ניתן לשאול על ביבי בעברית: "האם היית קונה אופניים משומשים מאדם זה"?