מחאה עד כלות

ח"כ אלי אבידר מ"ישראל ביתנו", לוחם מתמיד להגנת חרות האזרח והדמוקרטיה, נשא הלילה נאום בכיכר פאריס בירושלים, והבטיח כי המחאה לא תסתיים עד לרגע בו ייסגרו הקלפיות בבחירות לכנסת ה-24.

כמה שעות קודם התחייבה לכך גם מחוללת "הדגלים השחורים" ד"ר שקמה שוורצמן. ההישג הגדול של השבוע, שסימן את תחילת הסוף של ממשל הדמוקטטורה הנוכחי, אינו סוף פסוק. הוא רק התחלו. עד לקלפי.

למרבה הצער תחושת ההצלחה והקור הירושלמי העז הפחיתו את שיעור המפגינים. ההישג הגדול של המחאה גרם לרבים ולטובים לשבת על זרי הדפנה. אך טרם נסתיימה המלאכה, וכל אחד יודע ל"מי מראים חצי עבודה". זהירות.

בעיקר נחוצה המחאה מפני שנפתלי בנט מנע הקמת ממשלת מעבר חלופית, שהייתה מפקידה את ניהול המדינה בידי משה (בוגי) יעלון, שמצידו התחייב לא להמשיך בפוליטיקה ולא להתמודד בקלפי עם הטוענים לכתר - בנט, בני כגץ, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וגדעון סער.

בנט הותיר את ההגה בידי בנימין נתניהו, ואני צופה בחשש שהוא יעשה בו שימוש פסול וגרוע להארכת שלטונו. בוודאי שיש מקום לחשש עמוק כבד אחרי מה שנחשף ב"עובדה" של ד"ר אילנה דיין על מה שמקורביו מסוגלים לעשות. לא פחות מכך מדאיגה העדות מאחורי הקלעים שבקעה מנאומו הסדור של זאב אלקין. אך אלה מים שפוכים.

אשר על כן חייבים להמשיך במאבק. לא נגד הליכוד. לא נגד אף לא מפלגה אחת. אך בעד טוהר המידות ונקיון הכפיים שיצוצו רק לאחר הדחת ביבי הנושא על כתפיו שלושה כתבי אישום ואת סיפור "עובדה" ועדות אלקין. להתראות במוצאי שבת בירושלים ובקיסריה ועל הגשרים ובצמתים.

שתי הערות מאוחרות:

- קראתי רק עתה את יאיר נתניהו התוקף את אביגדור ליברמן וזאב אלקין, ומצביע לעברו של יולי (אדלשטיין). נתניהו הבן הוא סייסמוגרף טוב להבין מה חושבים במשפחת נתניהו, או מה היא רוצה שנחשוב שהיא חושבת. בעיניי זה מצביע על דאגה שמא גם יולי אדלשטיין בדרך החוצה, והפרסום הוא בבחינת מהלך המסכל מראש עוד פרישה. ראוי לעקוב.

- מדוע הכפישו את שרה ובנה אבנר שלגמו או שתו משהו באיזו מסעדה? זה בסדר גמור. אני מניח כי הם יודעים טוב מאיתנו שהסגר לא נועד ללחום בקורונה, שהשפעתה אפסית בהשוואה לנזק הנגרם למשק הלאומי, ולכן אין סיבה להתייחס אליו ברצינות. שרה ואבנר נהגו בתבונה. לא צריך לגנותם. צריך לחקותם.