|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
למרבה הצער תחושת ההצלחה והקור הירושלמי העז הפחיתו את שיעור המפגינים ● ההישג הגדול של המחאה גרם לרבים ולטובים לשבת על זרי הדפנה
|
|
לא לנוח על זרי דפנה [צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ח"כ אלי אבידר מ"ישראל ביתנו", לוחם מתמיד להגנת חרות האזרח והדמוקרטיה, נשא הלילה נאום בכיכר פאריס בירושלים, והבטיח כי המחאה לא תסתיים עד לרגע בו ייסגרו הקלפיות בבחירות לכנסת ה-24.
כמה שעות קודם התחייבה לכך גם מחוללת "הדגלים השחורים" ד"ר שקמה שוורצמן. ההישג הגדול של השבוע, שסימן את תחילת הסוף של ממשל הדמוקטטורה הנוכחי, אינו סוף פסוק. הוא רק התחלו. עד לקלפי.
למרבה הצער תחושת ההצלחה והקור הירושלמי העז הפחיתו את שיעור המפגינים. ההישג הגדול של המחאה גרם לרבים ולטובים לשבת על זרי הדפנה. אך טרם נסתיימה המלאכה, וכל אחד יודע ל"מי מראים חצי עבודה". זהירות.
בעיקר נחוצה המחאה מפני שנפתלי בנט מנע הקמת ממשלת מעבר חלופית, שהייתה מפקידה את ניהול המדינה בידי משה (בוגי) יעלון, שמצידו התחייב לא להמשיך בפוליטיקה ולא להתמודד בקלפי עם הטוענים לכתר - בנט, בני כגץ, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד וגדעון סער.
בנט הותיר את ההגה בידי בנימין נתניהו, ואני צופה בחשש שהוא יעשה בו שימוש פסול וגרוע להארכת שלטונו. בוודאי שיש מקום לחשש עמוק כבד אחרי מה שנחשף ב"עובדה" של ד"ר אילנה דיין על מה שמקורביו מסוגלים לעשות. לא פחות מכך מדאיגה העדות מאחורי הקלעים שבקעה מנאומו הסדור של זאב אלקין. אך אלה מים שפוכים.
אשר על כן חייבים להמשיך במאבק. לא נגד הליכוד. לא נגד אף לא מפלגה אחת. אך בעד טוהר המידות ונקיון הכפיים שיצוצו רק לאחר הדחת ביבי הנושא על כתפיו שלושה כתבי אישום ואת סיפור "עובדה" ועדות אלקין. להתראות במוצאי שבת בירושלים ובקיסריה ועל הגשרים ובצמתים.
שתי הערות מאוחרות:
- קראתי רק עתה את יאיר נתניהו התוקף את אביגדור ליברמן וזאב אלקין, ומצביע לעברו של יולי (אדלשטיין). נתניהו הבן הוא סייסמוגרף טוב להבין מה חושבים במשפחת נתניהו, או מה היא רוצה שנחשוב שהיא חושבת. בעיניי זה מצביע על דאגה שמא גם יולי אדלשטיין בדרך החוצה, והפרסום הוא בבחינת מהלך המסכל מראש עוד פרישה. ראוי לעקוב.
- מדוע הכפישו את שרה ובנה אבנר שלגמו או שתו משהו באיזו מסעדה? זה בסדר גמור. אני מניח כי הם יודעים טוב מאיתנו שהסגר לא נועד ללחום בקורונה, שהשפעתה אפסית בהשוואה לנזק הנגרם למשק הלאומי, ולכן אין סיבה להתייחס אליו ברצינות. שרה ואבנר נהגו בתבונה. לא צריך לגנותם. צריך לחקותם.
|
| תאריך:
|
27/12/2020
|
|
|
עודכן:
|
27/12/2020
|
|
דן מרגלית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אקטואלי
|
27/12/20 22:32
|
|
|
|
2
|
|
אקטואלי
|
28/12/20 12:22
|
|
|
|
3
|
|
סניל
|
28/12/20 12:47
|
|
|
|
4
|
|
וולף
|
29/12/20 12:02
|
|
סוף-סוף יוצאים להילחם ולקחת ברצינות את האלימות נגד נשים. הכנסת הבטיחה לפעול ביד קשה בעניין, לשנות חוקים. ארגוני הנשים לא הצליחו עד כה, להילחם במהות האלימות, כמו אונס. רק לאחרונה שוב פעם התעסקו עם הנשיקה של חיים רמון (שנתן לצעירה שחיבקה אותו), לפני כמעט עשרים שנה, עד היום הפמניסטיות מתעסקות בזה.
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר הזדעזעו כאן אמות הספים ואוי לנו ואבוי לנו אם יש יהודי, ולו אחד, שנותר אדיש. במרדף אותו ניהלו בלשים אחר מכונית ובה נערים יהודים נהרג אהוביה הי"ד, ככל הנראה כתוצאה מ"נגיחה" אותה נגחה מכונית הדולקים בזו של הנערים שבעקבותיה התהפכה המכונית. התוצאה המזעזעת - מות יהודי צעיר. נער שמעשיו, הבעת פניו התמימים, רוחב חיוכו הרך ומבע עיניו המלא אהבה משדרים כולם את אותו המסר - מדובר בנער יהודי האוהב את עמו, המסור לארצו והחי חיים של תורה והגשמה.
|
|
|
|
|
פרשת 'ויגש' ידועה כמעמד ההתוודעות של יוסף לאחיו. המסכה נופלת, הזהות האמיתית נחשֶׂפת. יוסף קם בלב הפגישה הטעונה בינו לבין אחיו, ומוביל אל רגע של הֶארה וחשיפה. בעיצומו של נאום מנהיגותי של האח יהודה - באמצע הדברים, בא הווידוי של יוסף, ואנו בתחושה של שבירת כלים, רגע השיא.
|
|
|
|
|
אהוביה סנדק נהרג בנסיבות הנחקרות על-ידי מח"ש בימים אלה. העובדה עליה יש הסכמה כואבת ומצערת היא שהילד עם החיוך הענק, העיניים המאירות, כיפת הענק והגוזמבות המשוות חן מיוחד לנער שבא מן הגבעות איננו, נהרג, נפטר, נרצח, חוסל, כל אחד על-פי ראייתו את מותו בטרם עת של הנער אהוביה שלא יחייך עוד לעולם.
|
|
|
|
|
פרשת "וַיִּגַּשׁ" היא עבורי בבחינת משב רוח רענן, שפועמות בו עוצמות של רגישויות חברתיות ואנושיות. פרשה שכל כולה פתיחות למאווייו ולכמיהותיו של האדם הנתון במצוקה כלכלית ובצורך לחלצו מהמצב הקשה אליו הוא נקלע.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
