הדמוקרטיה על-פי בנט

ההיסטוריה של העולם רצופה בתגליות שהזניקו את האנושות קדימה. המצאת הגלגל, הכתב והרעיון המונותאיסטי הם דוגמאות אחדות לתרומה של יחידים, גאונים ששינו במו ידיהם את מהלך ההיסטוריה. על מהפכות מוכרות אלו ניתן להוסיף היום את תרומתו של ענק הרוח נפתלי בנט הוגה ה"דמוקרטיה החדשה". במשך דורות השתרשה בין החוקרים השקפה שגויה ומזיקה לפיה "הרוב קובע". הכרעת הרוב התבססה על הנחה מופרכת ומנוגדת לשכל הישר לפיה רוב האנשים נבונים ובעלי שיקול דעת ויש צורך להתחשב בדעתם. ברם, המציאות בישראל טפחה על פניהם: פעם אחר פעם נבחרו בישראל מנהיגים מושחתים ולא ראויים. לא זאת בלבד, השיטה גם לא השיגה הכרעה ברורה ועוררה בעם שנאה וקיטוב. ימים ולילות התלבט נפתלי בנט בשאלת הדמוקרטיה עד שהגיע לפתרון המוכר היום בשם "הפוסטולטים של בנט".

"המשפט הראשון של בנט" קובע ש"מנהיג פוליטי מתאים לתפקידו אם מספר המתנגדים למינויו הוא מינימלי". טענה זו עשויה להפתיע, שכן במשך דורות הלכנו שולל אחרי שיטת ה"רוב קובע" בה הציבור נדרש להחליט את מי הוא מעדיף. אבל אם תחשבו על כך לרגע, תפנימו שהשיטה הקודמת לא הגיונית ותבינו את הגאונות שבשיטה החדשה: קחו למשל את בנימין נתניהו. אומנם, ישנם רבים שנוהים אחריו ויתמכו בו ויהי מה, אולם מולם יש מספר דומה של אזרחים שמתנגדים לו בנחרצות. אין שום הצדקה הגיונית או מוסרית שמנהיג של מדינה יהיה שנוא על מחצית העם, שהרי שלטון צריך להיות בהסכמת הנשלטים. לכן נכון יותר לבחור במנהיג שמעורר כמה שפחות שנאה, אנטגוניזם ומחלוקות. מישהו שיהיה מקובל על שכבות רחבות בעם. אחד שמספר הפוסלים אותו לראשות הממשלה הוא הנמוך ביותר. בקיצור מישהו כמו נפתלי בנט.

"הפוסטולט השני של בנט" מסביר ש"כוחו הפוליטי של מנהיג נקבע בהתאם לגודל השפעתו ולא לפי מספר תומכיו". מה שחשוב הוא איכות ולא כמות. נניח לדוגמה שהגוש של נתניהו מונה 52 מנדטים ונפתלי בנט זכה ב-7 מנדטים בלבד. לכאורה לנתניהו כוח פוליטי גדול בהרבה משל בנט והאחרון היה אמור לחבור אליו. אבל למעשה, בנט משמש לשון מאזניים ויכול להחליט האם נתניהו יהיה בקואליציה או באופוזיציה והאם לישראל תהיה ממשלה או שתלך לבחירות חמישיות. מסתבר שבנט, במקום לשקוע בפופוליזם זול ולרדוף אחרי אהדת ההמון, תמרן את עצמו בפקחות לעמדת מיקוח עדיפה שבה השפעתו גדולה בהרבה מגודלו האבסולוטי. לכן, לפי הפוסטולט השני כוחו הפוליטי של בנט גדול משל נתניהו והוא ראוי להיות ראש ממשלה וטבעי שיהיה ראשון ברוטציה אם אכן תתקיים.

בשלב זה הקורא הנבון בוודאי ישאל: כיצד אפשר לקבוע מי יהיה לשון המאזניים? הרי כל אחד יכול לטעון להיותו לשון המאזניים. אז זהו שלא. "הפוסטולט השלישי של בנט" מגדיר ש"כוחו של מנהיג נמצא ביחס ישר למידת הנזק שהוא יכול לגרום וביחס הפוך לעכבותיו". ישנם מנהיגים פוליטיים רבים שתקועים בעמדותיהם ורואים עצמם כבולים על-ידי ערכים או הבטחות לציבור. ישנם גם כאלו שמאיימים אך ברגע האמת נכנעים לצו מצפונם או לשיקולים לאומיים ואין בהם אומץ לממש את האיום. אלו וגם אלו אינם יכולים לשמש לשון מאזניים. רק מי שמוכן להשתמש בכוח שברשותו בלי היסוס, בלי מעצורים ובלי להתחשב בתוצאות. רק מי שמסוגל להתגמש ולהתפשר על כל ערכיו. רק מי שמסוגל להתעלם מהבטחות לבוחרים ולהתנער מעקרונותיו יכול להתעלות ברגעי ההכרעה ולשמש לשון מאזניים. רק מי שעצביו חזקים כברזל, ששלם עם עצמו ומצפונו לעולם לא מייסר אותו ראוי לתואר ראש הממשלה ונפתלי בנט הוא ללא ספק האיש.

רגע אינטימי

השבוע התראיין דוד ביטן בתוכנית "אינטימי" וסיפר כיצד הכיר את אשתו. מסתבר שביטן השתתף במכרז "תפור" ואשתו הופיעה כמועמדת בפני ועדת המכרזים. דוד ביטן ניצב בפני קונפליקט לא פשוט, מצד אחד גברת ביטן לעתיד מצאה חן בעיניו. מצד שני הוא היה מחויב לחוקי הארגון. בסופו של דבר מר ביטן הצביע נגד מינויה של אשתו כמתבקש אך אל דאגה. במהרה "נמצאה" לה עבודה חלופית באותו תחום. הסיפור המקסים והרומנטי הזה הזכיר לי שגם אני השתתפתי לפני כמה שנים במכרז "תפור" וגם אני כמו אשתו לא זכיתי במכרז וגם לי נמצאה לבסוף עבודה אחרת באותו התחום.