בחלקה הצבאית

בַּחֶלְקָה הַצְּבָאִית
אוֹר לְבָנָה נוֹשֵׁק רִיסֵי חֲלוֹמָהּ
פּוֹגְשִׁים אֶת בְּנָהּ
עַל נַחֲלֵי שֶׁמֶשׁ עוֹלָה
שׁוֹטְפִים מַדָּיו הַשְּׁרוּפִים
מוֹרִיקִים בַּאֲפָרוֹ פֶּרַח אָדוֹם
שֶׁרֵיחַ זָהֳרוֹ הַחַי
יַשְׁכִּים אִתָּהּ מָחָר.

למרבה הכאב, החלקות הצבאיות הפכו לביתם של הורים, שחיי בניהם ובנותיהם נטבחו בבתי המטבחים של מלחמות חוזרות ונשנות שסופן אינו נראה, ונטמנו בחלקות הצבאיות, לשם עולה המשפחה האוהבת.

לבנו של אברהם אבינו, שנשא את האש והעצים על גבו בדרך אל עולת הדמים, נחלצו ידיים טובות של מלאך משמים, שהסירו מעל הבן את אימת קורבן דמים.

לבנה של שמחה, עובדת הניקיון בבית הספר לילדי עובדים בפתח תקוה, לא בא מלאך ממרום ונטל את מאכלת-אש-כדורי מרצחים, ששרפו את חייו, חיי צעיר בן שמונה עשרה, חייל צעיר בחופשה, שנכון לו עתיד של גאון במדעים. ואם היה אתנו היה חוגג היום את יום הולדתו ה-85 בחיק משפחתו, ילדיו, נכדיו וניניו.

כל אבן בבית החיים בחלקות הצבאיות זועקת את צעקת הדממה, שיגיעו מהר שְׁרָפִים ומלאכים מן השמים לבתי המטבחיים הקוטלים חיים, שיגיעו מהר שרפים ומלאכים מבין עבים שטים ויכתתו לאתים את כל מאכלות האש, שקוטפות חיי עלומים נקיים ויפים ושולחים אותם בטרם עת לחלקות הצבאיות למנוחת עולם.