בחדרה של מיכל בת שאול

נקשרתי בעבותות של רגש והערכה לדמותה של מיכל בת שאול, המלך הראשון בישראל. את חייה ונפשה טבחה אלימות קשה מנשוא. האלימות האכזרית הופעלה כלפיה על-ידי מי שהיה אהוב לבה, דויד מלך ישראל. האלימות הופעלה כלפיה על-ידי מי שהיא נתנה למענו את חייה.

קשה להשלים עם מהלך פוליטי בלתי מוסרי, שהסתיים בכך שחמשת ילדיה יהיו מוקעים בהר, נופלים מומתים, ולדוד מלך ישראל יש יד בכך. ספר שמואל ב' פרק כ"א פורס בפנינו פשע אכזרי, שביצע דוד מלך ישראל. לאחר שלקח את מיכל מפלטיאל בן ליש. הוא מוסר את חמשת הילדים, שנולדו לה מנשואיה לפלטיאל לידי הגבעונים.

על-פי פסוק ו' בפרק כ"א הגבעונים דורשים להמית שבעה אנשים ממשפחת שאול "וְהוֹקָעֲנוּם לַיֹהוָה". לבקשת הגבעונים נעתר דוד "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: אֲנִי אֵתֵּן". על-פי פסוקים ח' ו-ט' "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ דָּוִד... אֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לעדריאל בן ברזילי (שמו הנוסף של פלטיאל) וַיִּתְנֵם בְּיַד הַגִּבְעוֹנִים וַיֹּקִיעֵם בָּהָר לִפְנֵי יְהֹוָה". כלומר, נתן לגבעונים לרצוח את ילדי מיכל בת שאול, שהיא גם רעייתו. אין כל הצדקה, שדוד מלך בישראל יהיה זה הנותן את ילדי מיכל רעייתו, שהם יֵרָצְחוּ על-ידי הגבעונים, גם אם שאול המלך פגע בגבעונים.

בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן לא הֵאֵט מֵרוּצוֹ בְּמוֹרָד.

בְּחַדְרָהּ שֶל מִיכַל בַּת שָׁאוּל
הַזְּמַן צוֹרֵר בְּלוּאֶיהָ
מְסַמֵּר נָשִׁיּוּתָהּ
מַזְחִילָהּ עַל גְּחוֹנָהּ
מֵהַיּוֹם שֶׁדָּוִד נְטָלָהּ מֵאִישָׁהּ
מֵעִם פָּאלְטִיאֵל בֶּן לַיִש¹
שֶׁהָלַך אַחֲרֶיהָ וּבָכָה
עַד עִיר בָּחוּרִים מִדָּרוֹם לְגַלִּים
וּבְמִצְוַת הַשְּׂרָרָה
שָׁב אֶל בֵּיתוֹ הַבּוֹכֶה.

מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בַּחֲמֵשֶׁת יְלָדֶיהָ מוּקָעִים בָּהָר
נוֹפְלִים מוּמָתִים
בֵּין בָּשָׁר מְאֻבָּן וְדַם מְבֻרְזָל
שֶׁסֻּתַּת וְהֻתַּך בְּלִבּוֹ שֶל דָּוִד בֶּן יִשַׁי
וּבֵין וָאסָל בְּמַמְלֶכֶת גִּבְעוֹן
בְּשָׁלְחָם יַחְדָּיו אֶת יְלָדֶיהָ
אֶל מוֹתָם בָּהָר לִפְנֵי אֲדוֹנַי.

מֵחַלּוֹן חַדְרָהּ בְּכִלְאָהּ
צוֹפָה מִיכַל בַּת שָׁאוּל
בְּרִצְפָּה בַּת אַיָּה
נִלְחֶמֶת כִּלְבִיאָה בְּשַׁקָּהּ
לא לָתֵת
לְעוֹף הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם
וּלְחַיַּת הַשָּׁדֶה בַּלַּיְלָה
לָנוּחַ עַל גְּוִיּוֹת
שִׁבְעָה יְלָדִים -
חֲמֵשֶׁת יַלְדֵי מִיכַל
וּשְׁנֵי יַלְדֵי רִצְפָּה
מִתְּחִלַת קָצִיר בַּשְׂעוֹרִים
עַד נִתַּך מַיִם עַל הָאָרֶץ.

עַל אֶדֶן חַלּוֹן חַדְרָהּ שֶל מִיכַל בְּכִלְאָהּ
מִתְמַתֵּחַ לְאִטּוֹ כְּאֵבָהּ
פָּרוּס עַל פְּנֵי גִּדְרוֹת זְמַן חָלוּד
מָתוּחַ עַד אֹפֶק נָעוּל
שֶׁאָסָף לְחֵיקוֹ אֶת כָּל בֵּית אֲבִיָּהּ -
בֵּיתוֹ שֶל אִישׁ יְמִינִי
בָּחוּר טוֹב
וְאֵין אִיש בְּיִשְׁרָאֵל
טוֹב מִמֶּנּוּ,
מִשְּׁכְמוֹ וָמַעֲלָה גָּבוֹהּ מִכָּל הָעָם
וְעַתָּה מִשְּכְמוֹ וָמַטָּה
מְדַדֶּה בְּתַחְתִּיּוֹת שְׁאוֹל דְּמוּעוֹת.