ספרו של חאלד חוסייני "אלף שמשות זוהרות" מרשים עוד יותר בהפקת תיאטרון גשר מהצגה קודמת ומצליחה על-פי ספרו של חוסייני - רודף העפיפונים. הטרגדיה של העם האפגני שטוף הדמים עולה בביצוע קאסט של אייקוני תיאטרון כמו דורון תבורי והלנה ירלובה, ושלל שחקנים צעירים שלבטח יזרחו על הבמות וישדרגו את התיאטרון העברי עוד ועוד. מה שגורם להצלחת ההצגה בבימויו של נועם שמואל, הוא תרגומו של רועי חן למחזה שכתבה אורסולה רני סרמה, המעניק לסיפור הדרמטי את הקשר הנוקב בין המאורעות המתגלים בו לפרטיהם האכזריים, לבין המתרחש בעולם כולו ומנץ גם אצלנו: השילוב של כל תנועות האיסלאם בשמותיהם השונים עם היעד המוצהר שלהן לכיבוש האיסלאמי של העולם.
דורון תבורי כרשיד, הגבר האיסלאמי הברוטלי האופייני, בעל לאשה יפהפיה שלא הצליחה ללדת לו ילדים, שנושא לאשה נערה צעירה בת 15 שכן יולדת לו. הקשר (בלית ברירה בגלל הצורך לשרוד), בין האישה המבוגרת, ילנה ירלובה במלוא הדרה כמלכת התיאטרון, לבין הצעירה האומללה (רוני עינב בוגרת סמינר הקיבוצים, הנוגעת לכל לב) שהנישואים קורעים אותה מאהובה מילדות (אבי אזולאי המלבב והמרשים, הכובש כל לב בכנותו) - הקשר הזה יוצר ברית מופלאה ביניהן. כנגד הגבר האלים והאכזר המתייחס לנשים כאל חפצים, וכופה עליהן את חוקי הטליבאן. כל מה שידעתם על מנהגי האיסלאם, שפעם היו נתונים לבחירה אם כן או לא לממשם, כאן הם הופכים לכפייתיים שכל מי שלא ממלאם - נענש באופן אכזרי.
משחקן הנפלא של הלנה ירלובה ורוני עינב והקשר הנוצר ביניהן, עומד במרכז העלילה, כשעיצוב הבמה הכה אמנותי ויצירתי של הקירות המתחלפים ומשנים את מקומם יצר מיכאל קרמנקו, תורם לאווירה שבלתי תיאמן לצופים הישראלים. קשה להאמין שאנשים חיים בסבל, רעב ועינויים כאלה, במדינה במאה ה-21. חאלד חוסייני (1965, קאבול, אפגניסטן) מכיר היטב את המאטריה, ורק עובדת הגירתו לצרפת, אנגליה וכעת ארה"ב מאפשרת לו לחשוף בהצלחה שכזו את הפצעים המדממים של ארץ מולדתו.
|
|
|
|
 הלבוש בהכתבת הטליבאן [צילום: שעיה פיינברג]
|
|
תיאטרון גשר שהתייחד בלהקת שחקנים שעלו מברית המועצות והביאו עמם את סוגת התיאטרון הרוסי הקלאסי, סופח אליו גם שחקנים ישראלים מחוננים, ואלה הנוטלים חלק בהצלחת הצגה זו, הם אכן מהמיטב שבמיטב. הבחירה של הבימאי נועם שמואל בקאסט (גם באלה החולקים את תפקידם כמו מיקי לאון בעל הנוכחות כ-רשיד, או נטע שפיגלמן הרבגונית ביכולותיה, כ-מרים, וגלעד קלטר או אלכסנדר סנדרוביץ כאביה של לילה; כך גם סבטלנה דמידוב משחקני גשר המקוריים, המרגשת כננה וכרופאה, החולקת את תפקידה עם לנה פרייפלד המחוננת, וכן אלי מנשה כחוקר ופאולו מואורה במספר תפקידים שגם בהם הוא בולט בהופעתו, ורועי רביב המתוק כבנה של לילה לאחר שנים - כולם כובשים את הלב באיכות משחקם.
המלבבת מכולם בחינה וביכולותיה היא התגלית מורין אמור הצעירה, שסיימה אך לפני שנתיים את הסטודיו של יורם לוינשטיין, בתפקידה כקולה המיילל של התינוקת המטריד את רשיד עד טירוף, וכעזיזה, הבת שגדלה, היא מוכיחה כשרון צעיר בפוטנציה אדירה. כמו גם אבי אזולאי בוגר הסטודיו, שכבר בעל קבלות על הצלחות בסרטים ובהצגות. התלבושות האותנטיות, במיוחד אלו של נשות הטליבאן, שיצרה אביה בש סוקול, ועיצוב התנועה המרתק של עמית זמיר תורמים חלק חשוב בהצלחה האדירה של הצגה זו.
הקהל לא חש שזה תיאטרון. הטרגדיה האפגנית שעוברת על המדינה המדממת כבר כמה עשרות שנים מאז הכיבוש הרוסי ועד להשתלטות הטליבאן - גורמת לקהל להיות מרותק לבמה בעיניו ולבו, ולא לאבד אף שניה מהמתרחש. וכך, השעתיים ורבע של ההצגה עוברות ביעף.
|
|
| תאריך: |
01/12/2021
|
|
|
עודכן: |
01/12/2021
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
