קוראים אותה אסתר

השירה והסיפורת של אסתר דגן קניאל הם מגילת יוחסין ארוכה, ולרגע אין היא רואה עצמה כשייכת לדור אחד בלבד. חייה הולכים ונרקמים מדורי דורות. השירים שלה והסיפורים שהיא מעלה, כל אלה הם חלק מרצף גדול, דיאלוג מתמשך. היא לא הייתה שם, אבל היא ממשיכה את המסורת ואת דברי הימים מאותה נקודה:

כשאני מספרת לנכדיי ש"הבסיסה" מסמלת את הטיט, שבאמצעותו בנו ויצקו את בית המשכן ושראש חודש ניסן מכיל את האותיות "נס" ו"ניסיון" על בסיס הנס שהתרחש והניסיון שעם ישראל עמד בו, הנכדה הקטנה שלי מתערבת ואומרת: "אני יודעת, וראש חודש החודשים אביב הגיע, פסח בא". אחר כך היא שואלת: "סבתא היית ביציאת מצרים"? אני מחבקת אותה ואומרת: "לא, אני לא בת שלושת אלפים שנה, מתוקה".

כולנו זוכרים, כיצד הגדיר עגנון את עצמו בבואו לקבל פרס נובל: "נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל".

כשהיא חוזרת לימי ילדותה, היא יודעת ללקט פנינים מן ההיסטוריה העשירה והצבעונית, ולעצב לה תפיסת עולם, שהיא פירוש לעולם שהיה, אסתר קניאל בונה מדרש חדש. כך היא מתארת השקפת עולם של יוצרת חדשנית, שלוקחת מן העבר ובונה מזה מסר אקטואלי לחייה שלה: "סיפורה של רות המואבייה הוא לא רק סיפור רומנטי, הוא סיפור של אישה לוחמת פורצת דרך, אשר מצליחה לשקם את חייה מתוך הריסות אלמנותה ובכמיהה גדולה לחברות וידידות היא מצליחה לגעת בלב נעמי חמותה ("באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלון"). רות עוזבת את עמה ומורשתה, מתגיירת ומקבלת עליה את עול התורה והמצוות ומן השושלת שהחלה יצא דוד המלך שעתיד להיות משיח בן דוד".

אסתר קניאל אינה רואה את הפְּשט ואת העלילה החיצונית, ומבחינתה - מגילת רות יש בה הד לחיינו שלנו. זה לא סיפור רומנטי, זה סיפור שמשַדר חיים חדשים, כוח של אשה, שיודעת לקחת את גורלה בידיה. בלשונה של אסתר קניאל - רות היא "אשה לוחמת פורצת דרך".

כך היא מתארת גם את חייה של הקהילה שלה. המעֲבר מקהילה מסורתית, שממשיכה לחלום לגאולה באמצעים משיחיים - ועד למפנה הגדול: המשפחה שלה נרתמת בהדרגה לחלום הציוני, למצוא שבילי חיים - ולפרוץ דרך חדשה. זו המטרה שהולכת וקורמת עור וגידים: להצטרף למאמצים של הסוכנות להעלות יהודים ארצה. הסיפור קולח וכך מתארת היא את ההסכמה של הוריה להצטרפות אחד האחים שלה למחנה של עולים לארץ ישראל, וזו הייתה רק ההתחלה:

"אני לא מאמינה, שזה מה שאתה מציע, פשוט לא מאמינה! שאני אפרד מהבן שלי? אתה תכסה אותו בלילה? אתה תפתח לו את הדלת כשהוא חוזר מפעולת בני עקיבא? או אולי תכין לו תה עם נענע כשהוא חולה? לא! לא! אין סיכוי, שזה יקרה"!! כך אמרה אם למר כהן וסימנה לו את הדרך החוצה. אבל מר כהן, נציג הסוכנות היהודית, איש גבוה ומרשים לבוש מכנסי חאקי וחולצת טריקו כחולה ולרגליו סנדלים תנ"כיות, התעקש למסור להוריי עוד פרטים על אודות הפרויקט "חלום ציוני", שבמסגרתו מתגבשת קבוצה של נערים יהודיים שיעלו לארץ ישראל".

גם בשיריהָ היא מנסה למצוא את דרך הביניים בין המסורת לבין הפריצה לעולם החדש. כשהיא מתארת במבט לאחור את המנהגים הישנים של קהילתה, היא מוצאת עצמה בעולם ציוני של גאולה, עולם של מנהגים אחרים, והיא לרגע חשָה שזה עולם שחָלף, עולם שעבר זמנו. אבל, מיד היא מבינה, שבלי עבר אין לה קיום, זה הבסיס לכל דברי הימים שלה, גם לחייה לעתיד, והשירים שלה אכן מבטאים אמת זאת:

חמסה

בְּכָל בֹּקֶר
לִפְנֵי צֵאתֵנוּ לְבֵית-הַסֵּפֶר שֶׁל הַבָּנוֹת
בָּעֲיָרָה סוֹקַ אל קֶמִּיס בְּתוּנִיסְיָה
אִמָּא הָיְתָה מְכִינָה לָנוּ שׁוֹקוֹ חַם
דה זה בטו des oeufs battus
מַלְבִּישָׁה אוֹתָנוּ בְּתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה
מַבְרִישָׁה שַׂעֲרוֹתֵינוּ קוֹלַעַת וְקוֹשֶׁרֶת סֶרֶט לַצַּמָּה
מוֹסִיפָה סִכָּה יָפָה לַחֻלְצָה
עַד שֶׁנִּרְאֵינוּ כְּמוֹ הַיְּלָדִים מֵהַזּ'וּרְנָל
וּכְמִנְהָגָהּ הִרְעִיפָה עָלֵינוּ חַמְסוּסִים וְכַּפָּרוֹת:
"חַמְסָה עַל הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ
כַּפָּרָה עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּךְ
בַּל חוּט אַעְלִיק"

חָשַׁבְתִּי לעַצְמִי:

אני, לְעוֹלָם לֹא אֲחַמְסֵס וְלֹא אֲכַפֵּר

כְּשֶׁבָּאוּ יְלָדַי לָעוֹלָם
מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְקַסְקֶסֶת
לָהֶם קוּסְקוּס בַּל חוּט
וּמְחַמְסֶסֶת אוֹתָם
מִבְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי

כַּפָּרָה עֲלֵכם

ואכן, מרגש לקרוא את השיר 'חמסה' - עמוד 98.

הטעם הישן והריחות הישנים, אכן נראים כעולם שהיה, אבל זהו הפשר לחיים שאנו נושאים איתנו, זו המשמעות לְמה שנשאף אליו גם בעתיד. אנו רואים זאת ביחס לאותו כּאב של שתי המולָדות, מצד אחד המולדת שאליה שבנו - ארץ ישראל - ומצד שני המולדת הלא נשכּחת, אותה ארץ רחוקה בגלות, שממנה באנו.

טַעֲמָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה

אֲנִי זוֹכֶרֶת עֶרֶב שַׁבָּת
עִיר הֻלַּדְתִּי תּוּנִיסְיָה
נִפְרֶסֶת עַל כָּל גְּוָנֶיהָ,
אִמָּא מַדְלִיקָה נֵרוֹת
מַנִּיחָה לֶחֶם שֶׁאָפְתָה
אֶל תּוֹךְ סַלְסִלַּת הַקַּשׁ
עוֹד מְעַט אַבָּא יָשׁוּב מִן הַתְּפִלָּה
יבְצע אֶת הלֶחם ויברֵך
"הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ"

עַכְשָׁו עִיר הֻלַּדְתִּי רְחוֹקָה
וַאֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת אוֹתוֹ גַּעְגּוּעַ
לְאֶרֶץ רְחוֹקָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי
אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה

עמוד 100 - אלה המילים של השיר 'טעמה של הארץ הטובה'.