להשתחרר ממיתוסים כוזבים (א')

התפקיד המרכזי של מחנה השלום בחברה הישראלית ובחברה הפלשתינית לאמץ את דרך ההשתחררות ממיתוסים כוזבים. חובה עלינו לעורר בשתי החברות ללמוד להקשיב לקולות ולמאוויים של העם האחר ולהבין את ההיסטוריה שלו. עלינו להשתחרר ממיתוס, שהתנחל בחברה הישראלית, לפיו כל גילויי ההתנגדות בחברה הערבית למפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל נבעו וממשיכים לנבוע מאופי רצחני של החברה הערבית, אופי שבוי בעולם של גילויי אכזריות חסרת מעצורים.

כמו-כן, החברה הערבית חייבת להשתחרר ממיתוס כוזב, שהיהודים שהגיעו לכאן נשתלו ברחבי ארץ ישראל כדי להפעיל מכשירי דיכוי של החברה הערבית להתפתח בכל מישורי החיים. החברה הערבית חייבת להפנים, כי היהודים באו מתוך כמיהה לממש את חזון הקמת הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, חזון שיש לקבל ולהתייחס אליו בהערכה ובהבנה רבה.

מאז גלי העלייה הראשונה בשנת 1881-2 והתעצמותם ב-1904 עם גלי העלייה השנייה וביתר שאת בשנת 1918 עם עוצמות העלייה השלישית בתום מלחמת העולם הראשונה, הגענו אחרי סערות של עוד ועוד גלי עלייה במהלך מאה וארבעים שנה לסוף שנת 2021, כשדור חמישי של ישראלים ופלשתינים כבר נולד לתוך סכסוך מדמם במלחמות חוזרות ונשנות. למעשה כל עולמו הרוחני והמעשי של דורנו עוצב בכל מערכות חיינו על-ידי הסכסוך ועימותי הדמים בין העמים החיים כאן.

בסערות הגוברות במערכות החיים הצטברו בשני הצדדים, הישראלי והפלשתיני, משקעים רבי עוצמה של מיתוסים עמוסים בסילופים היסטוריים ושלל דעות קדומות, שהם פרי שנאות ופחדים, פרי מורעל ומסוכן לחיי אדם המתלווים לכל מלחמה. ההתנהגות של כל אחד בסכסוך, שעלה מאז העלייה הראשונה בשנת 1881-2 על שרטון מדמם של בני שני העמים, מעוצבת על-ידי הנראטיב ההיסטורי שלו. למרבה הכאב, הגרסאות ההיסטוריות של שני הצדדים סותרות זו את זו סתירה מוחלטת.

אני נולדתי למשפחה בה אבי שנולד במושבה פתח תקוה היה חייל בצבא הבריטי כשש שנים מ-1939 עד 1945 במלחמת העולם השנייה. מ-29.11.1947 היה אבי חייל, שלחם למעלה משנה במלחמה, שנכפתה עלינו מהצד הערבי, שלמרבה הצער, לא קיבל את החלטת החלוקה, שהתקבלה בעצרת האו"ם ברוב קולות. אני הייתי חייל בשירות סדיר במלחמת קדש ב-1956. הייתי כבר חייל מילואים במלחמת ששת הימים ב-1967, במלחמת יום הכיפורים ב-1973 ובמלחמת לבנון ב-1982.

לצערי, בכל אותן מלחמות, שאני לחמתי בהן, הזנו מיתוס ערבי מוטעה כלפינו. כך היה בתום מלחמת סיני ב-1956, כשבן גוריון הכריז על הקמת ממלכת ישראל השלישית, ובמרס 1957 הורה לצה"ל בלחץ ארה"ב לסגת מ-60,000 קמ"ר במדבר סיני, שנכבשו במלחמה מיותרת, שנטלה חיי מאות בני נוער ישראלי למען חזון כוזב - ממלכה ישראלית שלישית, ואנחנו עם אותו חזון שקרי הזנו בכמויות עצומות מיתוס ערבי כוזב כלפינו.

אני מצר, שבהתנהלותנו כאן בארץ לא אמצנו את עולם הערכים, המזדקר במלוא עוצמתו המוסרית מאזהרות יעקב אבינו בפרשת השבוע, פרשת "ויחי", פרשה שקראנו בשבת שחלפה, עת סיימנו את הקריאה בספר בראשית. בפרק מ"ט, פסוקים ה'-ז' אומר יעקב: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם" ובהמשך הוא מדגיש כי הוא מתבייש בהם - "בְּסוֹדָם אַל-תָּבוֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבוֹדִי" ולכל זה יש סיבה, כי הם התנהגו כלפי בני הארץ האחרים באופן לא מוסרי - "כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצוֹנָם עִקְרוּ שׁוֹר".

התייחסות יעקב למעשים בלתי מוסריים של שמעון ולוי ביחסם לבני הארץ האחרים מפורט בפרק ל"ד פסוקים כ"ה-ל"א: "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב, שִׁמְעוֹן ולוי,...אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבוֹאוּ אֶל הָעִיר שְׁכֶם וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר... בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבוֹזוּ הָעִיר... אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם... וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׁדֶה לָקְחוּ... אֶת טַפָּם וְנָשֵׁיהָם שָׁבוּ וַיָּבוֹזוּ אֶת הָעִיר". מעשי ההרג והביזה, שבוצעו בעיר שכם, הניעו את יעקב לקלל את המבצעים, כי "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנָעָנִי וּבַפְּרִיזִי...". יעקב שחובק בחובו את ההבטחה האלוקית שלו נועדה הארץ, מתייחס בכבוד למאוויי העמים החיים כאן בארץ.

ליעקב חשוב מאוד להתייחס בכבוד לבני הארץ החיים כאן ולא "לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵב הָאָרֶץ". את הצו המוסרי של יעקב בספר בראשית פרק ל"ד ובפרק מ"ט אנחנו לא אמצנו, וחבל. רבים בתוכנו עשו הכל כדי להביאשנו ביושבי הארץ שאינם מבני עמנו. מצערים הגילויים מישיבת ממשלת ישראל בנובמבר 1948 בכל הקשור ליחסנו כלפי אוכלוסייה ערבית שחיה בישראל.