ד"ר לאה צבעוני, "כלת האור" <span style='font-weight:normal;'>[חלק שני]</span> <br>

ברכות מפי פרופסוריות, חברים והבת יעל

פרופ' (אמריטה) זיוה שמיר, לשעבר ראש בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטה תל אביב ו"כלת האור" לשנת תשע"ו הוזמנה לבמה לשאת את דבריה. בהזדמנות זו נאחל לה מזל טוב! היא התבשרה לאחרונה שצירפו אותה כחברה באקדמיה ללשון העברית. פרופ' זיוה שמיר, לשעבר ראש בית-הספר למדעי-היהדות באוניברסיטת תל אביב, בירכה את ד"ר לאה צבעוני על זכייתה בפרס.

לדבריה, אילו הוציאה כלת הפרס "אך ורק" את האנתולוגיה הגדולה שלה "עורי, שפת עבר", האוצרת בין דפיה כמעט אלף שירים על תחיית הלשון העברית, היא הייתה ראויה לפרס בקנה מידה ממלכתי. תחיית השפה העברית, ביחד עם תחיית הארץ והעם, הוא אחד מצלעותיו של המשולש שבנתה הציונות. אלמלא תחיית לשון הספר לא הייתה מתעוררת העברית המדוברת, ואלמלא תחיית הלשון המדוברת לא היה מתקיים המפעל הציוני. ד"ר לאה צבעוני, בעלת טמפרמנט מחקרי, אספה מן הגורן ומן היקב את רוב הטקסטים הפיוטיים שנכתבו על נושא חשוב זה.

וזה צד אחד בלבד של אישיותה הוורסטילית: בצד חמישה עשר ספרים שחיברה ומאות ספרים שערכה, הוציאה ד"ר לאה צבעוני לאחרונה ספר אוטוביוגרפי מפעים ועוצר נשימה, ובו קטעי זיכרונות מתקופות שונות של חייה. בפסגת הספרות העברית ה"קנונית", הכתובה בדרך-כלל בידי גברים, האישה מוצגת כטיפוס ביזארי - חולה, חולמנית, טרופת דעת. לאה צבעוני מגישה לקוראיה דיוקן של אישה רבת-פעלים, שתמיד עבדה, לא אחת בתפקידי מפתח, ועם זאת גידלה בכוחות עצמה ארבעה ילדים, כמעט ללא עזרה. ההישגים האישיים של ד"ר לאה צבעוני, גיבורת הספר, משולבים בהישגים הספרותיים שלה - לכתוב ספר קומפקטי שאין בו מילה אחת מיותרת"!

פרופ' (אמריטה) חמוטל בר-יוסף, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אף היא דיברה בשבח כלת האור, בקשריה החמים עמה מימים ימימה ועל פועלה הרב למען השפה העברית. אתנחתה של מוזיקה גרמה לנו רוב נחת, וכולנו כאחד הצטרפנו לנגינה בשירה.

דב אייזן, מנהל גף הכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך (לשעבר) וידיד ותיק של כלת האור, עלה על הבמה לשאת את דברו בשבחה: "שלום וחג אורים שמח! נעים לי מאוד להשתתף בטקס בו ד"ר לאה צבעוני זוכה בפרס "כלת האור" בחנוכה תשפ"ב, ולהיענות לבקשתה של שמחה, להאיר את דמותה של לאה כפי שהיא משתקפת בעיניי לאחר שנים של היכרות.

ברכות לסופרת שמחה סיאני אתה אני בקשר מאז עבודתה במשרד החינוך. היא השכילה ליזום, להקים ולקיים את מפעל פרס חתן וכלת האור המתקיים מזה כי טוב שנים. הפרס מעלה על נס את פועלם ותרומתם של סופרים ומשוררים לספרות העברית. כידוע, כל יוזמה חשובה זקוקה לשותפים לרעיון ולביצוע, ועל כך יבואו על הברכה כל אלה המרוממים פרס זה ומביעים הוקרתם למקבלי הפרס.

ועתה לכלת האור ד"ר לאה צבעוני. את לאה הכרתי לפני שנים רבות עת ניהלתי את הגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך. בשנות ה-80 התגייס משרד החינוך להוביל שינוי גדול במערכת הכשרת עובדי הוראה על-ידי קידומם מסמינרים למוסדות אקדמיים. לצורך זה הוקמה ועדה ייעודית בראשות פרופ' יוסף דן ולאה, הייתה מרכזת הוועדה. המהלך עורר הרבה התנגדויות, שאלות עקרוניות והצריך ניסוח של כללים חדשים ומתווים המאפשרים את השינוי. בתוקף תפקידנו בקרנו בסמינרים, קיימנו ישיבות עבודה עם המנהלים והנהלות המוסדות, וניהלנו שיחות רבות בנסיעות הארוכות.

חריצותה ויעילותה של לאה אשר פעלה בשום שכל ואורך רוח, אפשרו את הטמעת השינוי הגדול. עבדנו יחד במשך שנים תוך הרגשת החשיבות של התפקיד אותו אנחנו ממלאים; הפיכת המערכת הישנה למערכת אקדמית מודרנית של הכשרת מורים. מאז אותה עבודה משותפת, אנו שומרים על קשרים חברתיים שהפכו לקשרים משפחתיים. מתוך היכרותנו רבת השנים ומקריאת הספרים שכתבה, עולות המידות שעצבו את אישיותה ורוחב פעולתה.

בלאה פועמת ההכרה שהאדם "נברא בצלם אלוקים" וכל האנשים ראויים לתשומת לב ולכבוד. בבריאת האדם נאמר "ויהי האדם לנפש חיה". תרגום אונקלוס אומר: "ורוח באדם רוח ממללא". לאה הכירה מגיל צעיר בחשיבות השפה וההבעה המילֹולית. ומעל הכל הדגישה את חשיבות השפה העברית לתרבות ישראל. לפיכך, התמחתה בשפה העברית ובעריכה של ספרים בפרוזה ובשירה. היא כתבה ספרי הדרכה לעריכה וערכה והביאה לדפוס למעלה מ-500 ספרים. הוצאת ספרים של אישה אחת! היא יצרה אוסף מונומנטלי של אלפיים שנות שירה על השפה העברית בשם "עורי שפת עבר. בכל פעולותיה וכתיבתה, לאה מדגישה את כוח האדם לבחור דרכו מתוך קבלת אחריות מלאה על בחירותיו. עבורי היא דוגמה לעוצמת רוח האדם המתגברת על קשיים תוך הצגת יעדים.

בספרה על אמה "סורגת באור הגנוז" ובספרה האוטוביוגרפי "חלון ראווה", לאה מספרת את סיפורו של האדם הבונה את עצמו ויכול לשמש לדוגמה למרות הקשיים הגדולים. הצילום שנבחר על הכריכה מצביע על רציפות הדורות עם מבט אופטימי לעתיד. היא מתבוננת בחיים באופטימיות ובאמונה שיש לגלות את האור הגנוז באדם ובעולם.

לאה השכילה בכל השנים לשלב נפש בריאה בגוף בריא ורצה למרחקים ארוכים בכל המובנים. את הבוקר היא מתחילה בריצת עשרה קילומטרים על חוף הים וממשיכה בפעילות נמרצת של יוזמותיה. בכל פגישותינו לאה מתגלית כמעיין המתגבר, אישה פעילה מאוד היוצרת בתחומים רבים ומגוונים. אני שמח שנבחרה לקבל את פרס האור ומשבח את הוועדה שעמדה על מעלותיה ומברך אותה ואת כל העוסקים בספרות העברית ובתרבות ישראל, להמשיך בפועלם המבורך. חג אורים שמח ויפוצו מעיינותיכם ויאירו עיניים ויחממו לבבות"!

מחיאות כפיים חמות ליוו את מר דב אייזן ברדתו מהבמה. שוב הייתה אתנחתה מוזיקלית וכולנו הצטרפנו לנגינת שלושת המופלאים שזכו לתשואות חן.

עתה הגיע תורה של יעל צבעוני, בתה הנאווה של לאה, לשאת דברים בשבח אמה. התרגשות ניכרה בקולה וכך אמרה: "גדלתי עם אימא שמתקנת את העברית. אבא היה אומר שזה לא יאומן, והיא הייתה מתקנת אותו באופן עקבי כל פעם מחדש. כתגובה גידלתי לי מילים פשוטות, שלא מנסות דבר. לקחו לי שנים לחזור לחיק אימא וליפול אל אהבת השפה. מעולם לא ראיתי מישהו שאוהב כך את השפה העברית. שאכפת לו. מישהו ששומר עליה. שיושב שעות על גבי שעות בספרייה כדי לחפש שירים על-אודותיה. בכל השפות. מכל התקופות. את חייבת להגיד למרות ש? את יודעת שהרבה יותר יפה אף על-פי"? "זאת לא השפה שלי", אני מסבירה לה. ותמיד נוצר שיח. ותמיד נופלת הבנה.

אימא שלי היא אשת עשייה. את מפעל חייה לא קיבלה בירושה. היא פעלה למרות ואף על-פי, כדי להגיע לרגע הזה. בספרה 'חלון ראווה' היא מספרת את סיפור חייה. את הצעדים שעשתה למרות הורים נטולי הורים, שלא יכלו להושיט לה יד. אמי פעלה רבות כדי להיות כלת אור. כדי לזהור. ובדרכה, תמיד היוותה נקודת אור עבור אחרים. ואור אחד פרטי שלי".

המילים המרגשות מפיה של יעל, זכו למחיאות כפיים חמות מקהל הצופים. החלק השלישי, שהוא פסגת הערב, הגיע אחרי מספר קטעים מוזיקליים שגרפו את הקהל בשירה רועמת. הערב תם, אך לא לפני ש"חתן האור" לשנת תשפ"א, הסופר יהודה אטלס העביר את השרביט לד"ר לאה צבעוני. את דבריו ככתיבתם, שנטבלו בקורט של הומור, אביא בחלק השלישי והאחרון של הטקס וכן את נוסח תעודת ההוקרה שנמסרה לידי הזוכה ודבריה של "כלת האור ד"ר לאה צבעוני לשנת תשפ"ב - 2021. ד"ר צבעוני קיבלה מידי את תעודת ההוקרה כ"כלת האור" לשנת תשפ"ב - 2021, בחלק השלישי תקראו מה נכתב בתעודת ההוקרה.