המן האגגי היה צורר היהודים הראשון שתכנן 'פתרון סופי' לעם היהודי. הכינוי 'האגגי' קושר אותו לאגג מלך עמלק, לעם העמלקי. עמלק הוא עם קדום המופיע במקרא, והוא מופיע בספר בראשית כאחד מבניו של אליפז בן עשָׂו (בראשית ל"ו, 12). הוא מזוהה כאבי העם הזה, שבט אדומי מצאצאי עשָׂו, שמתואר כעם צְמא דם וּביזה.
העימות הראשון עם העמלקים: במדבר
ההיתקלות הראשונה של עם ישראל עם העמלקים היא בצאתם ממצרים (במדבר מ"ה, 45). העם מצוּוה, על כן, למחות את זֵכר עמלק. לכן, השבת הסמוכה לחג פורים נקראת 'שַבּת זָכוֹר' כי נכלל בה הצו: "זָכוֹר את אשר עשׂה לךָ עמלק... (דברים כ"ה, 17). העם מצוּוֶה להשמיד ולאַבֵּד עַם אכזר זה, כולל הנשים והטף, וגם להשמיד את רכושו. בתורה שבעל פה, בפְּסיקה ההלכתית, נקבעו לכך סייגים.
המפגש הדרמטי והמשמעותי למגילת אסתר, התרחש בימי שאול המלך. שאול צוּוה על-ידי הנביא שמואל (על-פי דבר האל) להילחם בעמלק. הצו חִייב השמדה כוללת: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק וגו'" (שמואל א' ט"ו, 3). המלך שאול חמל בתום הקרב על אגג מלך עמלק ולא הוציאו להורג. שמואל קורא להוציאו ממאסר, והוא משסף אותו למוות (שמואל א', פרק ט"ו).
מתברר שהעימות בין שאול משבט בנימין ובין אגג מלך עמלק לא הסתיים. החשבון נשאר פתוח למשך דורות. העימות בין שני המחנות נפתח מחדש במגילת אסתר.
המן האגגי הוא נציגו של אגג
המן האגגי היה צורר היהודים הראשון שתכנן 'פתרון סופי' לעם היהודי: "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים--לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה" (אסתר ג').
המן הוא נציגו של אגג העמלקי, ולמאבק מולו יוצא מרדכי היהודי. אם נבחן את אילן היוחסין של מרדכי במגילה: "בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב', 5), הוא נצר לקיש אביו של שאול המלך, וגם הוא משבט בנימין. כאשר מגיע אליו הצו של ההשמדה לעמו, הוא נחלץ למאבק בצורר היהודים. סיפור המגילה הוא הסיפור על המאבק ביניהם, והפעם הנצר לבית שאול המלך, מרדכי היהודי, אינו מחטיא: הוא נאבק עד שבאה כליה להמן האגגי ובני ביתו. אך בכך לא מסתיים הסיפור.
היטלר- המן של דורנו
במאה העשרים קם צורר חדש, שקם להוציא לפועל את תוכניתו של הָמָן האֲגגי. גם אדולף היטלר קם מתוך רצון להשמיד את העם היהודי. והקווים משיקים. יש לראות ב"שואה" מסע השמדה כולל: היא לא 'שואת יהודי אירופה' אלא: שואת העם היהודי. בעבר פורסם המאמר
"שואת העם היהודי" מאת הרצל ובלפור חקק, ושם נכלל המידע על פגיעת הנאצים גם בקהילות ספרד והמזרח. המן מוצא להורג: המלך אחשוורוש מצווה: "הִנֵּה בֵית-הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל-הָעֵץ" (אסתר ח', 7). המן נתלה, אך המוות של בניו שזור במסתורין.
פרשת הוצאתם להורג של עשרת בני המן מעורפלת: אסתר, פרק ט':
(ה) וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן, וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם:
(ו) וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים, וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:
(ז) וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּ
תָא, וְאֵת דַּלְפוֹן, וְאֵת אַסְפָּתָא:
(ח) וְאֵת פּוֹרָתָא, וְאֵת אֲדַלְיָא, וְאֵת אֲרִידָתָא:
(ט) וְאֵת פַּרְמַ
שְׁתָּא, וְאֵת אֲרִיסַי, וְאֵת אֲרִדַי, וְאֵת
וַיְ
זָתָא:
(י) עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:
(יג) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ:
התעלומה סביב מותם של בני המן
יש כאן תעלומה גדולה: בפסוקים ה'- י' מסופר שהיהודים הרגו את עשרת בני המן. והנה בפסוק י"ג נאמר שאסתר מבקשת "ואת עשרת בני המן יִתְלו על העץ". אם הם נהרגו כבר, למה היא מבקשת לתלות אותם למחרת? הניסוח הוא "יינתן גם מחר".
מתברר שבתנ"ך "מחר" יכול לבטא זמן שהוא עתיד רחוק, ולא מחר שהוא היום למחרת. כך למשל בצו על זכירת יציאת מצרים, נאמר: "והיה כי ישאלך בנך מחר לֵאמֹר מה זֹאת, ואמרתָ אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבֵּית עבדים" (שמות יג", 14). אסתר מכַוונת אל מָחר אחר, שבו יוּצאו להורג בתלייה בניו של המן.
מתי הוא המחר הזה? התשובה: במשפטי נירנברג, 1946. המועד: כ"א בתשרי תש"ז, 16 באוקטובר 1946. השנה תש"ז נרמזת בתוך רשימת בני המן: יש שלוש אותיות קטנות: ת, ש, ז. יש לשים לב: כ"א בתשרי, המועד העברי של ההוצאה להורג, אינו מקרי: זה יום הושענא רבה. בלילה זה היהודים עֵרים כל הלילה, לֵיל גזר הדין. בראש השנה ייכָּתבון וביום הכיפורים ייחָתמון, ובהושענא רבא ביצוע גזר הדין. פסק הדין יוצא אז אל הפועל: עשֶׂרת הנידונים בנירנברג הוצאו להורג בתלייה.
המשמעות
אסתר ביקשה את בקשתה לעתיד: היא פונה אל "המלך" (שהוא הקב"ה), כאן לא נאמר "המלך אחשוורוש". היא מבקשת את תלייתם של עשרת בני המן, בשידור חוזר בהיסטוריה בשנת תש"ז בנירנברג. מה בדיוק קרה שם?
מדוע נבראה האישה מן הצלע? 
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
