אחד הפרדוקסים הגדולים אצלנו, הינה העובדה שלמרות שמדינת ישראל מאוד קומפקטית בגודלה, קל וחומר ריכוז רוב של האוכלוסייה בחלקה הצפוני, קיימים פערי מחירי משמעותיים ביותר בין "מדינת תל אביב" לבין מה שמכונה, בצדק או שלא בצדק "פריפריה". הסיבה המרכזית לפער בלתי נתפס זה הינה לא רק העובדה שתל אביב הינה עיר עולם יקרה, אלא גם ובעיקר תוצאה של העדר מערכת היסעים המונית משוכללת, כמקובל בכל מדינות העולם המערבי.
האבסורד מגיע לידי כך שנסיעה מעיר לווין טובה ומבוקשת דוגמת רעננה לתל אביב אורכת בשעות העומס שעה בקירוב לכל כיוון. זאת אולי הסיבה לכך שהמחיר למ"ר ברעננה נופל, לא ייאמן, מזה של שכונות דרום תל אביב דוגמת כפר שלם ושכונת שפירא. דוגמה מעניינת אחרת הינה של בת ים, עיר חוף הממומשקת לתל אביב, בה רמות המחירים בממוצע הינן פחות ממחצית לעומת העיר העברית הראשונה. לקראת סוף שנה זו מתוכננת פיתחת הקו האדום של רכבת הקלה שתקצר לפחות מ-10 דקות את זמן הנסיעה בינה לבין מרכז תל אביב. כנ"ל חולון שממש נוגעת בשכונות דרום תל אביב. גם בה, דוגמת בת ים שכנתה ממערב, מתוכנן הקו הירוק של הרכבת הקלה שאמור לקצר לדקות מעטות את זמן הנסיעה בינה לתל אביב, בואכה אבן-גבירול ואפילו השכונות שמעבר לירקון והגוש הגדול.
האם למערכת ההיסעים ההמונית, הרכבת הקלה, הנת"צים, האוטובוסים החשמליים המהירים ובהמשך גם למטרו, תהיה השפעה כזו או אחרת על צמצום פערי המחירים? ובכן, התשובה הינה חד-משמעית חיובית. מבדיקה שנערכה בערי עולם דוגמת לונדון, פריז, רומא וברלין, מתברר כי בכל אותן ערים אומנם קיים יתרון יחסי כלשהו לנדל"ן במרכז הערים, אולם הפער לעומת הפרברים היוקרתיים נמוך יחסית ולעיתים אף לא קיים כלל. ובמילים אחרות, ערי לווין דוגמת רעננה והרצליה מצפון לתל אביב, חולון ובת ים מדרום לה ורמת גן ופתח תקוה ממזרח, יזכו ל"אקס פקטור" משמעותי ביותר כתוצאה מפתיחת הקווים האדום ובהמשך הירוק והסגול של הרכבת הקלה, שלא לדבר על המטרו העתידית.
יתרה מכך: אם נרחיק אל מעבר לערי הלווין לעבר הפריפריה, מתברר כי עצם פיתוח מערכת ההיסעים ההמונית מטשטשת לעיתים קרובות את המושגים "מרכז" ו"פריפריה". דוגמה מובהקת לכך מהווה ניו ג'רזי, מדינה בארצות הברית הסמוכה לניו-יורק, שגודלה כגודל מדינת ישראל כולה, כולל הנגב, ולמרות זאת ממוקמים בה לא מעט ערים, עיירות ויישובים קטנים הזוכים לביקוש רב בקרב אוכלוסייה שחלקה הגדול עובד, קונה ומבלה בעיר הגדולה, ניו-יורק.
האם המסקנה, אם כך, הינה שכדאי להשקיע במערכת היסעים המונית משוכללת בכל רחבי מדינת ישראל, זאת במקום להשקיע עוד ועוד בתעסוקה בערי פריפריה? ובכן, מבלי לזלזל באזורי התעסוקה המוקמים בפריפריה, אכן השקעה במערכת היסעים המונית, כולל רכבת מהירה שתקצר את זמן הנסיעה מהגליל והנגב למרכז הארץ בכמחצית ויותר, תיצור מהפך של ממש בביקושים לדיור וכן בתפרוסת האוכלוסייה במדינת ישראל. נכון להיום, אומנם קיימות תחנות רכבת בכרמיאל בצפון ובשדרות, נתיבות ואופקים בדרום, אולם רובן הגדול אינם אפקטיביות, ממוקמות מחוץ לערים, מה גם שזמן הנסיעה והזמינות נחותים בהרבה לעומת רוב מדינות העולם.
אין לי ספק שאם מקבלי ההחלטות בממשלה, ובתיאום עם הרשויות המקומיות, יעניקו בשנים הבאות קדימות להשקעה שכזו, עובדה זו לכשעצמה תשדרג לאין ערוך את האפשרויות של כל זוג צעיר ומשפרי דיור לרכוש דירה במחיר סביר, ולעבוד, לקנות ולבלות היכן הוא שרוצה. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
