מדינת ישראל, כמו כל מדינה אחרת בעולם הגלובלי של הסדר העולמי החדש (בהקשר הפרגמטי -המתון והלא פנטזיונרי-משיחי שלו), אמורה לעבור תהליכי רגיונאליזציה איזורית, במרחב השמי במזרח התיכון. מקומה הטבעי של מדינת ישראל הוא במזרח התיכון והיא אמורה להשתלב בו. גם רוב אוכלוסיית ישראל מורכב בין היתר מצאצאי יוצאי מדינות ערב במגרב הצפון אפריקני ובלבנט (הסהר-הפורה).
כבר בשנת 1956 הוקמה בישראל תנועת "הפעולה-השמית", כתנועה רעיונית שדגלה בהשתלבות מדינית של מדינת ישראל עם שכנותיה הערביות השמיות-הסוניות. המקימים היו בין היתר: אורי אבנרי, נתן ילין מור, בועז עברון ופרופ' יאיר עברון מהאוניברסיטה העברית בירושלים. התנועה דגלה ביצירת פדרציה או קונפדרציה ישראלית-ערבית במזרח התיכון. עיתון התנועה היה "אתגר". בשנת 1958 הופיעה חוברת בכותר "המינשר-העיברי", שבו פורטו עיקרי עקרונות התנועה, שהושפעו גם מרעיונות "הכנענות". בשנת 2011 חודשה פעילות תנועת "הפעולה-השמית" כתנועה המגדירה את עצמה "תנועה ישראלית השואפת לאחד את כל העמים כולל הפלשתינים שהם ילידי המזרח התיכון, כדי שיפעלו עבור האינטרסים שלהם".
בתקופה היסטורית זו הולך ומתכנס העולם תחת מטרית "הסדר העולמי הגלובלי החדש". הנשיא האמריקני דונלד טראמפ הרפובליקאי, ניפק את "הסכמי אברהם" לקראת סיום כהונתו כנשיא ארה"ב. הסכמים אלה מניחים את התשתית לשילוב ישראל בקונפדרציה איזורית הרלוונטית עבורה, שהיא שמית-סונית. ברית זאת אמורה להתבסס על שיתוף פעולה במדיניות, בביטחון, באנרגיה ובכלכלה האזוריים מזרח תיכוניים, כמשקל נגד לגוש אירן-רוסיה וטורקיה וגרורותיהן הגובלות בלבנט. גם הנשיא האמריקני המכהן ג'ון ביידן הדמוקראט, ממשיך במדיניות זאת.
גרעין המדינות המיועדות לשותפות החדשה הן: ישראל, מצריים, סעודיה, ירדן, הפלשתינים, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, עומאן וקטר. בהמשך יתווספו מדינות נוספות. מארוקו המגרבית החתומה על הסכמי אברהם רחוקה מאוד מבחינה גאוגרפית מארצות הלבנט.
כמובן שהפלשתינים מהווים אבן פינה חזקה ומשמעותית בברית המתרקמת. הסדרות ישראליות עם רכיבי "הפאזל הפלשתיני" שכוללות את: הרשות הפלשתינית, הישות העזתית, ירושלים המזרחית, ישות "הר-הבית", הפזורות הפלשתיניות במזרח התיכון ובעולם כולו וכן גם ערביי ישראל - חיוניות ביותר להצלחת המהלכים המבוטאים במאמר זה. רעיון זה מובע ונובע מתוכנית השלום הסעודית משנת 2002, שאושרה מחדש ב-2007 כתוכנית שלום כלל ערבית במוסדות הליגה הערבית (מדובר ב"הצהרת -ביירות"). ההצהרה אושרה לאחרונה פעם נוספת ב-22.3.2022.
ישראל לא הגיבה עד היום רשמית לתוכנית וטומנת ראשה בחול. התוכנית אושרה גם על-ידי ארגון מדינות האיסלאם. כעת יש לישראל תמריץ לבחון את התוכנית ללא הפגנת גישה מקובעת ועקשנית נוסח גולדה מאיר לאור "הסכמי אברהם" ומעורבות ארה"ב. צריך לציין שתוכנית השלום הערבית קיבלה גם את אישור הליגה הערבית. אם יהיה צורך תקבל התוכנית גם את אישור ארגון המדינות הבלתי מזדהות והאו"ם. ברור שארה"ב תהיה מוכנה לערוב לביטחון ישראל. בנוסף ישראל צריכה לדרוש בכל משא-ומתן גבול ביטחון בן הגנה על הירדן לפי תוכנית יגאל אלון מ-1967. יש לנצל את מומנטום "הסכמי אברהם" וכן את תמריץ ההערכות האיזורית להתמודדות עם הסכנה הגוברת של "הגרעין האירני" כדי לפעול ללא דחיינות וגרירות רגליים.
צריך לזכור שיש כעת צירוף נסיבות ושעת כושר הנובעים מכהונות מנהיגים אזוריים מתאימים לביצוע המשימות בכל הצדדים. זה כולל את: מחמוד עאבאס - אבו מאזאן וכן את חוסיין א-שייך הפלשתינים, בנימין גנץ בישראל, עבד אל פתח א סיסי במצריים, המלך עבדאללה בירדן, MBS בסעודיה, ושליטי המפרציות (צריך להזכיר ששליט קטר נוהג ללהטט בין השחקנים). תמיכת הנשיא האמריקני ג'ון ביידן - מובטחת.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
