לעצור רגע לפני הסקת המסקנות

הרמטכ"ל רב אלוף, אביב כוכבי, הציב באופן מידי, את גבולות טוהר הנשק ומוסר המלחמה של צבא ההגנה לישראל. באופן ברור, תקיף וחד-משמעי במה שמסתמן כפרשת הכאת מספר לוחמים מגדוד "נצח יהודה" כנגד צעירים פלשתינים. מהירות הוצאת ההודעה לתקשורת, חריפות ניסוחה, הייתה מעשה נכון מאוד, ראוי וחשוב כדי לשמר את ערכי צה"ל, גם בעתות מאבק מזויין בלתי פוסק נגד מדינת ישראל.

אלא שיש הסבורים כי מי שבעבר היו כתבי צבא וחלקם, היום, במקרה הטוב, חלק ממערך דובר צה"ל באופן לא רשמי וחלק אחר, כתבי חצר המצטטים את דובר צה"ל מבלי להטיל ספק, לשאול שאלות לחקור, לדרוש, לבקש הסברים, אינם ממלאים את תפקידם ושליחותם העיתונאית, לא כולם.

גרסת הפלשתינים כפי שנמסרה על-ידי מהדהדי דובר צה"ל סיפרה על לוחמי "הגדוד הבעייתי שיש הדורשים לפרקו", כלשון העיתונאים המדבררים, אשר פעלו באלימות קשה, אכזרית שדגל שחור מתנוסס מעליה כנגד צעירים פלשתינים תמימים. הגרסה הזו ותגובתו החריפה והחד-משמעית של המפקד העליון לא הותירה בדל סיכוי לסיפורם של הלוחמים אשר היו בשדה המערכה והואשמו במשפט ציבורי, בכיכר העיר, וסרסה כל אפשרות להצגת האירוע מפיהם.

הודעתו המהירה מידי של הרמטכ"ל על סמך סרטון חלקי, מרוחק, אולי ערוך, מבלי שהתבצע תחקיר רציני ומעמיק עם הלוחמים, היא מעשה מופקר, חמור וחסר אחריות מאין כמותו. רק לאחר אמירתו הנוקבת של הרמטכ"ל החל להתקיים תחקיר מעמיק עם הלוחמים שכבר נמצאו אשמים על-ידי המפקד העליון. הגרסה של הלוחמים מספרת סיפור אחר לחלוטין, סיפור של חשש מביצוע דריסת הלוחמים, ניסיון גניבת נשק מהלוחמים, וכן, היו מכות, הייתה אלימות בתגובה למעשים אלה.

כאשר הקונטקסט ברור יותר, מתחוור פתע שהתמונה מורכבת יותר. אין מדובר בחבורת לובשי מדים סדיסטית, שונאת אדם, צמאה לדם, כי אם בלוחמים הפועלים שבועות ארוכים תחת סכנת חיים במקומות מסוכנים, דרוכים בכל רגע נתון ומגינים על המדינה.

תעודת גיבור

האירע הזה מזכיר לי את הסיפור על הגבר הגברתן אשר מוצג בשניות אחדות כגבר אלים ורשע בעת שדוחף במלא הכוח קשישה חסרת אונים, מי שצפה רק בקטע זה היה ללא ספק מביע שאט נפש עצומה מהתנהגות הגברתן האלים, אלא שמי שצופה בשלוש השניות הבאות מגלה משאית ענקית שעברה באותו הרגע במקום בו הייתה הקשישה שחייה ניצלו תודות לבחור הגברתן והאכפתי, כך הפך הצל"ג לצל"ש.

אם יתברר לאחר תחקיר יסודי נטול דעות קדומות ונטול הזיהום העובדתי בהודעת הרמטכ"ל כי הלוחמים נהגו כמצופה מלוחמים בעת הסיטואציה הקשה ראוי שהרמטכ"ל יפרסם הודעת ההתנצלות בפניהם ובפני משפחותיהם וכלל לוחמי צה"ל. אם חלילה יתברר כי אכן הלוחמים נהגו באלימות מעבר לנדרש הרי לצה"ל ישנן מערכות אכיפה בהן מן הסתם ישתמש גם באירוע זה.

דברים אלה באים על-רקע זיכויו המאוחר מכל אשמה של מתיישב יהודי מהשומרון, אשר נחלץ להציל ילדים שהיו בפעולה חינוכית סמוך לאריאל מלינץ של עשרות פלשתינים מצוידים בכלי תקיפה מגרזינים ועד אלות אשר ביקשו לבצע בילדים היהודים. כאשר חש כי ההמון הפלשתיני סוגר עליו ועל הילדים, בהיותו המבוגר היחיד במקום פעל כדי להגן על חייהם ופגע באחד המשתתפים הפלשתינים, פעיל החמאס בן ה-16, עלי חרב פגיעה שהובילה למותו.

במקום להעניק לו תעודת גיבור והערכה עצומה על הצלת חיים, הגיבור היהודי נעצר, נחקר על-ידי השב"כ, נמנעה פגישתו עם עורך דין, ולאחר מעצר קשה נשלח למעצר בית. שמו ושם המתיישבים היהודים חולל והוכפש ללא הפסקה כחלק מתיאוריית "המתנחלים האלימים תתי האדם". בתקשורת מיהרו לכנותו רוצח הפלשתיני התמים, התועמלנים, הטרומבונים, החצוצרנים והמתחזים לעיתונאים ופרשנים, מדבררי הפרקליטות, בהם מספר אנשי צבא בכירים לשעבר שפכו קיתונות של האשמה על הימין האלים, הרוצח.

ועתה, מששוחרר הגיבור כזכאי מחוסר אשמה, מי יבקש ממנו סליחה? מי ירכין ראשו ויתנצל? מי ישיב לגיבור שהיה לרוצח ילד פלשתיני את כבודו, את חרותו הגזולה, את ימי המעצר ושלילת זכותו הבסיסית לעורך דין? כמו במקרה לוחמי "נצח יהודה" גם במקרה המתיישב היהודי הגיבור, זהירות במהירות להגעה למסקנות פזיזות, מופקרות וחסרות אחריות.