ההפטרה לפרשת השבוע "וירא"

פרשת השבוע "וַיֵּרָא" פרוסה בפנינו מפרק י"ח עד פרק כ"ב בספר בראשית. ההפטרה של הפרשה היא מספר מלכים ב' פרק ד' מפסוק א' עד פסוק ל"ז. משלל הנושאים, בהם מתמקדות פרשת השבוע שלנו וההפטרה המצורפת לה, אני אתמקד רק בנושא אחד. אתמקד בנושא משותף לפרשה ולהפטרה - בנושא הנותן ביטוי להתייסרות הרבה ולכאב הקשה הפוקד לא מעט נשים, שלמרבה הכאב, נמנע מהן לבטא את נשיותן, כי חייהן עלו על שרטון של עקרות. במיוחד שהן כבר בגיל מבוגר ואפסו הסיכויים לתיקון המעוות. הטקסט בשני המקורות מגלה רגישות רבה לנושא כאוב לאישה ולגבר שחי איתה. בפרשת השבוע שלנו מדובר באברהם, אבי האומה.

בהפטרה ובפרשת השבוע אנו עדים למתן ביטוי כואב למצוקות היומיומיות הקשות, החובטות בחייהן של נשים ומייסרות אותן, כי הן אינן יכולות לבטא את נשיותן בהבאת ילדים לאוויר העולם. בפרשת השבוע התוודענו לכאב ולסבל של שרה אשת אברהם אבינו. בהפטרה של פרשת השבוע התוודענו בפרק ד' פסוק י"ד למצוקה קשה וכואבת של אישה - זו האישה השונמית שהיא בגיל מתבגר, לא רק שבמצבה "בֶּן אֵֵין לָה וְאִישָּׁהּ זָקֵן". ההתבלות הגופנית והזקנה הם האויבים שחורצים את הדין הכואב.

בפרשת השבוע אנו עדים, שלמצוקת האישה שרה, אשת אברהם, המתקרבת לגיל תשעים שותף גם האיש שלידה, אברהם אבינו, הפונה בכאב עוד בפרשה הקודמת פרשת "לֶךְ-לְךָ" לעברה של השגחה האלוקית בתחושה קשה, כי אפסו כל הסיכויים לזכות בפרי בטל לרעייתו: "הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זֶרַע ... אָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירי וּבֶן מֶשֶׁק בּיתִי הוּא דָּמֶשֶׁק אֱלִיעֶזֶר" (בראשית, פרק ט"ו, פסוק ג').

לתחושת הערירות והכאב של אברהם, שהמשרת בביתו יהיה יורשו החוקי מצטרף ביטוי של ייאוש מוחלט אתו מתייחד אברהם ואותו הוא שח אך ורק ללבו הנסער בפרשת "לֶךְ-לְךָ" בפרק י"ז פסוק י"ז - "הַלְּבֵן מֵאָה וְעֶשְׁרִים יִוָּלֵד, וְאִם-שָׁרָה הַבַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד"? אני מתפעל מהרגישות של הטקסט המקראי למצוקת ההורים חשוכי הילדים, במיוחד שההתבלות הגופנית כבר קבעה עובדות מוגמרות בגוף האישה ובגופו של הגבר.

בשני המקרים - בפרשת השבוע ובהפטרה - נס אלוקי הביא מזור למשפחות חשוכות הילדים. למזור בפרשת השבוע יש משמעות לאומית חשובה, כי נמצאה הדרך ליצירת ההמשכיות לנציג הנבחר של דור העשרים.

האמירה בספר בראשית י"ב פסוק ב' צוין, שהליכת אברהם לארץ כנען היא לתכלית של היותו לגוי גדול. על-פי פסוק ד' הגוי הגדול הזה יתברכו בו כל משפחות האדמה. פרי הבטן בפרשת השבוע עדוי במעטה של לאומיות עברית שתפרח מפרי הבטן. מעטה העוטף את אם העם העברי במעטה אנושיות מרגשת ובמעטה לאומי משמעותי.

בהפטרה נעדרת המשמעות הלאומית, יש רק משמעות אנושית מרגשת למזור האלוקי, המחוללת נס ויש במפתיע פרי בטן לשונמית, שסבלה מעקרות עת בעלה הוא כבר אדם זקן. פרי הבטן בהפטרה המצורפת לפרשה עדוי במעטה של אנושיות מרגשת, מעטה העוטף את חייה של אישה שהייתה עקרה וזוכה לחיים חדשים - זוכה לאימהות המיוחלת. אני חותם את המאמר באמירת תודה לרגישות של כותב הטקסט למאווייהן של נשים עקרות בפרשת השבוע בספר בראשית ובהפטרת השבוע בספר מלכים ב'.