הרהורים בעקבות פרשת "ויחי" (ב')

פרשת "ויחי" מפגישה אותנו עם הכאב, שהחיים בבית יעקב אבינו היו רוויי מתח. מצער לקרוא, שבנים שיקרו לאב יעקב, שהוא עצמו שיקר לאביו יצחק שראייתו הייתה לקויה. בפתח פרשת השבוע פרשת "וַיְחִי", בפרק מ"ז פסוק כ"ט אנחנו קוראים: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׁרָאֵל לָמוּת" ובבקשת יעקב מבניו שלא יקברו אותו בארץ מצרים, אלא שיכרו לו קבר בארץ ישראל - "... וְעָשִׁיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת וְאַל תִקְבְּרֵנִי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".

יעקב מבקש את המנוחה והשלווה בקבר אבות רק בארץ ישראל לאחר מאה ארבעים ושבע שנות חיים, מתוכן "וַיְהֵי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׁרֵה שָׁנָה" (בראשית, פרק מ"ז, פסוק כ"ח).

בסיום פרשת השבוע, פרשת "וַיְחִי" בפרק נ' פסוק כ"ד אנחנו קוראים: "וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי מֵת" ומכאן באה בקשה של יוסף מאחיו, שלא יקברו אותו בארץ מצרים, אך לבקשתו מוסיף נדבך של הוראה אלוקית מחייבת, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוק כ"ה: "וַיִּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לֵאמֹר: פָּקוֹד יִפְקוֹד אֱלוֹהִים אֶתְכֶם וְהֶעֱלִיתֶם אֶת-עַצְמוֹתַי מִזֶּה". יוסף מבקש את המנוחה והשלווה רק בקבר אבות בארץ ישראל אחרי מאה ועשר שנות חיים, בהן פגש יותר מפעם אחת את ידה הגרומה של אימת המוות, אך המנוחה תהיה רק אחרי "וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמוֹתַי מִזֶּה..." (שם, פרק נ', פסוק כ"ה).

בדומה לפרשת השבוע, בה ניתן ביטוי לתהליך הפרידה מאחד משלושת האבות, יעקב אבינו, והפרידה מיוסף, בנו האהוב של יעקב, גם ההפטרה של השבוע מתארת לנו תהליך פרידה מהחיים אל חיק המוות, אל חיק הרוגע והשלווה, פרידת המלך דוד מהחיים. אנחנו קוראים בספר מלכים א' פרק ב' פסוקים א'-ב': "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָּוִד לָמוּת". דוד טרם פרידתו מהחיים מבקש מבנו שלמה, העתיד להיות מלך בישראל, לראות במוות חלק טבעי מהמערך הקיומי של חיינו, המחייב ללכת "בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ" ולכן האב מברך את בנו - "וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ".

כואב לי לקרוא את אשר אירע במשפחת יעקב אבינו. החיים במשפחת אחד מאבות האומה הם בסימן מתחים קשים מנשוא. השקר והקנאה הרסו שנות חיים רבות ומוטטו את חיי בני המשפחה. יעקב המשקר לאבא עיוור נאלץ לברוח מארצו. בניו מוכרים את אחיהם, בן אהוב על יעקב האב, לשיירת סוחרים בבני אדם. ייסורי מוות של בית כלא וקודם לכן בור במדבר היו מנת חלקו של אחד הבנים. מפגש מצמרר בין אחים, שביקשו להמית את אחיהם, ובין האח הניצול שעלה לגדולה. וזה רק חלק משלל אירועים, שהרוע משתלט על חיי בני המשפחה.

כואב לקרוא, שדווקא המוות הוא זה שנפרס בפרשת השבוע כמרבד של הרוגע והשלווה. מצער, שהחיים במשפחת יעקב היו רווי מפגשים סוערים עם מצבורים רבים של רוע בהתגלמותם הקשה והאכזרית ביותר, ואילו הרוגע והשלווה המיוחלים נפרסים למשפחה החבוטה והמיוסרת רק בתחנה האחרונה של החיים אי-שם במעמקי קבר.