|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
יוסי מזרחי [צילום: יוטיוב]
|
|
|
אקזוטיקה בנגב
|
|
תרומת "המכון לחקר הנגב" להקמת אוניברסיטת בן-גוריון על-פי זיכרונותיו של פרופ' אמריטוס יוסי מזרחי ● במכון לחקר הנגב שהוקם בבאר שבע באוקטובר 1957, טוען פרופ' יוסי מזרחי, נזרעו בו הזרעים הראשונים שאפשרו מאוחר יותר את ייסוד אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
|
|
פתיח
לאחרונה אישרה עיריית באר שבע את אתר "קריית ברגמן" (המכון לחקר הנגב) כשטח שניתן לבנות עליו שטחי מגורים, מגדל בן 20 קומות ושטחי ציבור, וזאת תוך מאמץ של העירייה לשמר את הצמחים הייחודיים שנותרו שם מאז ימי הזוהר של המכון לחקר הנגב. ציבור רחב של תושבי העיר, חוקרים ומדענים מאוניברסיטת בן-גוריון בהובלתו של פרופ' יוסי מזרחי (אמריטוס, זוכה אות בן-גוריון), מוותיקי וחשובי החוקרים שפעלו במכון, יצאו להפגנות ומחו על התוכנית שמבקשת "למחוק" את "הסטרט אפ" הראשון בבאר שבע ואת המוסד שהיה לחשוב ביותר בקידום רעיון הקמת אוניברסיטה בנגב.
לדעת רבים מהמפגינים והמוחאים, ראוי היה לשמר שטח זה לטובת הרעיון והחזון שהובילו את המכון מאז שנת 1957 - מחקר הנגב על תנאיו הפיסיים לטובת קידום ההתיישבות בו ובו בזמן לשמור על רמת המחקר כמצטיינת וכמביאה רעיונות מקוריים למדבור המדבר. המפגינים סברו ואף הוכיחו זאת שהמכון לא מוכן היה להתפשר על רמת החוקרים ורק המצטיינים והמסורים, ואלה שקבעו ביתם בנגב, אמורים היו להשתלב במעבדותיו. בנוסף הציעו המוחים להקים את האזור כאתר לביקורי תלמידים ותיירים שיוכל להציג בפניהם, בדרכים חדשניות, את הישגיו של המכון בתחום טיפוח זני חקלאות במדבר, ניצול אנרגיית השמש, התפלת מים ועוד.
בימים אלה מלאו להקמת המכון שישים ושש שנה ובשנת השבעים וחמש למדינה, יש לשמרו כשם ששומרים את אתרים היסטוריים-מחקריים בעולם ואשר להם קשר ישיר לנגב, לבאר שבע ולאוניברסיטת בן-גוריון ולמכון בן-גוריון בשדה בוקר. פרופ' מזרחי פרסם מאמר ברוח זו בספר "מדע ורוח בנגב" המספר את תולדות הקמתה של אוניברסיטת בן-גוריון (עמ' 125 - 143) והוא שימש לי כבסיס ל"פוסט" זה. נעזרתי קמעה בחומרים מארכיון ע"ש דוד טוביהו, מראיונות, ומחומרים הנמצאים במרשתת. את השאלות סביבן נדון המאמר, הציג מזרחי בעצמו ובשלי הפוסט תמצאו את תשובותיו לשאלות שעלו תוך כדי הסקירה שלו.
|
|
בן-גוריון וגילוי "ספונות הנגב"
|
|
|
כדי להבין את תחומי המחקר שפותחו במכון יש לקרוא את מכתבו של בן-גוריון שכתב ביום חנוכת המכון
|
| ▪ ▪ ▪ |
במכון לחקר הנגב שהוקם בבאר שבע באוקטובר 1957 טוען פרופ' יוסי מזרחי, נזרעו בו הזרעים הראשונים שאפשרו מאוחר יותר את ייסוד אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מרבית ההוגים והחוזים שדיברו על הצורך בהקמת הנגב עד 1948 טענו, ללא ביסוס מדעי, כי "אין ספק" שבחולות הנגב מצויים מרבצים יקרי ערך, נפט, מינרלים ואבנים טובות. במיוחד סומן אזור ים המלח והים עצמו כמשאב המרכזי וזאת בעקבות מחקרים שנעשו אז בידי חוקרים אירופיים.
לאחר המלחמה ולאחר הקמת המדינה, נערכו מספר מחקרים ברוח זו על-ידי חיל המדע של צה"ל ומוסדות מחקר קיימים אך כנראה שלא הניבו ידע רב. אריה אל-צור מונה למנהלו הראשון של המכון שהוקם על-פי חזונו של בן-גוריון. בשנת 1973 הוטמע המכון באוניברסיטת בן-גוריון ואז עמד בראשו יואל שכטר עד שנת 1981 שאז הוחלף בחיים פורגש. כדי להבין את תחומי המחקר שפותחו במכון יש לקרוא את מכתבו של בן-גוריון שכתב ביום חנוכת המכון. בן-גוריון תאר שם את היסטוריית חקר הנגב, את הצורך בחידוש מהלך זה ואת התחומים העיקריים בהם יעסוק על-פי אמונתו המחקר החדש, ואף תחם זאת גאוגרפית ובזמן - לאורך עשר שנים.
|
|
|
|
|
דוד בן-גוריון [צילום: הנס פין/לע"מ]
|
|
|
"... מכון הנגב יפענח כתב סתר של הטבע באזור זה, וייתן בידנו את מפתחי הפעולה להפריח השממה ולשנות סדרי בראשית במחצית הדרומית של מדינתנו..."
|
| ▪ ▪ ▪ |
פרופ' מזרחי אשר כנער שמע את סיסמאותיו של בן-גוריון בדבר "נוער הזהב רד לנגב", הצטרף לגרעין שירד לשדה בוקר. משום כך, חזונו של בן-גוריון פיעם בקרבו כל השנים. והרי קצת ממכתבו של בן-גוריון שהיה "הטריגר" להקמת המכון:
"... נראה לי כי בעשרת השנים הבאות יעמוד פיתוח הנגב והדרום במרכז פעולתה ודאגותיה של ישראל... (בעבר) נתגלו לנו מחצבים ומכרות בעלי ערך רב...האוניברסיטה בירושלים, מכון הטכניון בחיפה, ומכון ויצמן ברחובות ואנשי החמ"ד... עשו לא מעט להרחבת ידיעותינו על טבע ארצנו, פגעיה וגנוזותיה".
כאן מתנה זאת בן-גוריון בחשיבות ישיבת החוקר בנגב והכרת השטח ממגע אישי: "...אולם רק אנשי מחקר ומדע אשר יישבו בשערו של הנגב, ויתייחדו כל ימיהם את מרחבי הנגב, מתוך התבוננות מתמדת ובניסויים בלתי פוסקים... יצליחו לחשוף את ספונותיו בחיק האדמה, בים-המלח, ויעמדו על ברכת השמיים והשמש ומרומי האויר ...שיש בהם אוצרות אין קץ של אנרגיה, טל, רוחות וקרני ברכה ההולכים לאיבוד באשר אין אנו עדיין (יודעים) לנצל מי-הים והאדמה הצחיחה וגם הצמחייה הדלה... מכון הנגב יפענח כתב סתר של הטבע באזור זה, וייתן בידנו את מפתחי הפעולה להפריח השממה ולשנות סדרי בראשית במחצית הדרומית של מדינתנו" (טקסט זה תלוי היה במשרד הראשי של "קריית ברגמן" שכבר עלה עליה כפי הבנתנו, הכורת בהחלטה שהתקבלה בעירייה זה עתה).
|
|
ההוראה שעסקו בה החוקרים לא נחשבה בסולם הדרגות היות שהיה זה מכון מחקר עד להטמעתו באוניברסיטת בן-גוריון
|
| ▪ ▪ ▪ |
המכון החל צובר תנופה אקדמאית. הגיעו אליו חוקרים מישראל, ארצות הברית, מבריטניה, מדרום אפריקה, מבלגיה, ואפילו ממזרח אירופה - מאוניברסיטת פראג ואוניברסיטת בוקרשט. הנושאים שצמחו למחלקות מחקר על הכללים האקדמאיים המחייבים היו: כימיה אנליטית, הנדסה כימית, פיזיולוגיה סביבתית, הידרופוניקה, מכניקה של קרקע ושל חומרים, כימיה אורגנית, כימיה פיזיקאלית, אינטרודוקציה של צמחים ואקולוגיה, פיזיולוגיה של הצמח, התפלת מים, ושימוש באנרגיה סולארית.
דרגות החוקרים החלו מתואר שני ומעלה ועד לפרופסור חבר. ההוראה שעסקו בה החוקרים לא נחשבה בסולם הדרגות היות שהיה זה מכון מחקר עד להטמעתו באוניברסיטת בן-גוריון. קדם למכון לחקר הנגב, מכון להשכלה גבוהה שהוקם בשנת 1963 בידי ראש העיר דוד טוביהו, שהיה כפוף לאוניברסיטה העברית.
|
|
|
|
|
צמחי החוחובה [צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ]
|
|
|
תחילה לימדו בהתנדבות אך לאחר 1973, הפכו כולם לעובדי האוניברסיטה לכל דבר ועניין
|
| ▪ ▪ ▪ |
המחלקה הראשונה שהחלה בלימוד ומחקר אקדמאי מסודר במכון הייתה המחלקה לביולוגיה שיותר מאוחר הפכה למחלקה למדעי החיים. המחלקה לימדה על-פי הסילבוס הירושלמי ומוריה באו משם. עובדי (מדעני) קמ"ג לימדו במכון מקצועות נוספים תחת השם הכולל: ביולוגיה. קצת מהמורים התרשם מהרוח הבאר-שבעית והחליטו להקים את ביתם בעיר.
תחילה לימדו בהתנדבות אך לאחר 1973, הפכו כולם לעובדי האוניברסיטה לכל דבר ועניין. נזכיר כמה שמות: אברהם פאהן; שמעון קליין; שמעון מוזס שהפך לאחר מכן לרופא ילדים ב"סורוקה". הדמות הבולטת לדעת מזרחי היה יואש וועדיה שהיה מלבד אישיות מנהיגה וידע אקדמי בולט - עמד ראשון בראש המחלקה הראשונה שהוקמה במכון להשכלה גבוהה בנגב שבעקבותיו, לדעת מזרחי שהיה חלק מקבוצת המחקר העוסקת בפיזיולוגיה של הצמח במכון), צמחה האוניברסיטה.
ההרצאה הראשונה בקורס למתמטיקה לביולוגיים במכון להשכלה גבוהה בנגב ניתנה על-ידי פרופ' חגי שקד ב-1 באפריל 1964. לפני תחילת ההרצאה בירכו שלושה אישים חשובים את התלמידים ואת המוסד שזה עתה נולד: דוד טוביהו כראש עיר, פרופ' יואש וועדיה כרמ"ח ופרופ' אברהם פאהן, מהאוניברסיטה העברית. כ-18 סטודנטים נכחו בהרצאה, והם אלה שנבחרו מלומדי הביולוגיה במכון להשכלה גבוהה בנגב. בנוסף לקבוצה זו היו גם כמה טכנאים, כמה עולים חדשים, מורים וחיילים משוחררים. את לימודי התואר הראשון השלימו לבסוף 23 סטודנטים לביולוגיה. בשנת 1969 הוענק להם התואר הראשון. מעניקי התואר היו המכון להשכלה גבוהה בנגב וכן אוניברסיטת ירושלים.
|
|
ראשוני הסגל האקדמי באוניברסיטה
|
|
|
עקבות מסלולי הלימוד קיבל המכון לחקר הנגב היתר מהמל"ג להעניק תארים אקדמאיים החל מהראשון ועד התואר השלישי וזאת זמן רב לפני מחלקות אחרות באוניברסיטה
|
| ▪ ▪ ▪ |
ראשוני המורים במתמטיקה, פיזיקה, ובכימיה הגיעו מהקמ"ג. בין המורים בביולוגיה של הצמחים היו וועדיה, ליבנה, ריצ'מונד, טל, ליפס, שביט, וביטנר. במדעי החיים לימדו מוזס, בדרק, מורג, סוד-מוריה, קסוטו, יגיל ועוד. חלק מסגל זה עשה דוקטורט במכון לחקר הנגב וקצתם הפכו לחברי הסגל הקבוע של המכון. בעקבות מסלולי הלימוד קיבל המכון לחקר הנגב היתר מהמל"ג להעניק תארים אקדמאיים החל מהראשון ועד התואר השלישי וזאת זמן רב לפני מחלקות אחרות באוניברסיטה. לשם דוגמה מספר מזרחי כי בשנת 1970, כ-22 חברי הסגל האקדמי במחלקה לביולוגיה באוניברסיטה היו קודם לכן חברי מכון לחקר הנגב. מזרחי מבהיר בפסקה הבאה את ההבדלים בין המכונים שפעלו באותה עת בבאר שבע:
המכון לחקר הנגב שהוקם בשנת 1957. הוקם כמכון ממשלתי השייך למשרד ראש הממשלה וממנו צמחה האוניברסיטה. המכון להשכלה גבוהה בנגב - הוקם בשנת 1964 על-ידי דוד טוביהו, אנשי המכון לחקר הנגב וחוקרי הקמ"ג. במכון זה לא עסקו במחקר. והשלישי - המכון לחקר המדבר, הוקם בשנת 1974 שנקרא על שמו של יעקב בלאושטיין ומנהלו הראשון היה עמוס פרופ' עמוס ריצ'מונד. קצת מאנשי המכון לחקר הנגב נקלטו במכונים השימושיים האוניברסיטאיים שנסגרו בשנת 2006. לפני כמה שנים הוקם מכון נוסף, בשם המכון הלאומי לביוטכנולוגיה שחוקריו משתייכים למחלקות אקדמיות שונות באוניברסיטה.
|
|
רוח ההצטיינות והדבקות ששררה בין כותלי מכון המחקר עברה אף היא בראשית שנות השבעים לאוניברסיטת בן-גוריון
|
| ▪ ▪ ▪ |
מזרחי ועליזה בנציוני הקימו את החלק המעבדתי של הקורס: "ביולוגיה של התא" על-פי תכני הקורס הירושלמי. בשלב מסוים הם נעזרו בפרופסורים מבחוץ ולימדו את היווצרותם של מנגנוני הבקרה בצמח כתרגיל שעליו זכו בנובל בשנת 1965. הסטודנטים שלהם נתבקשו לחזור על הניסוי ועמדו בהצלחה במשימה. התרגיל "עשה לו כנפיים" בין מוסדות המחקר.
מזרחי טוען שרוח ההצטיינות והדבקות ששררה בין כותלי מכון המחקר עברה אף היא בראשית שנות השבעים לאוניברסיטת בן-גוריון. הוא הגדירה "כאוניברסיטה המשתדלת לתת את המיטב לתלמידים". מנהל המכון באותו זמן, יואל שכטר אמר שתרומת המכון למחקר לאוניברסיטה התבטאה בהעמדת מתקנים לרשותה, בהעמדת מרצים לטובתה, בהשתתפות בוועדות אקדמאיות. לדידו, המכון תרם רבות לאישור של המל"ג לפתיחת מחלקות מבוססות מחקר באוניברסיטה כולל גם הפקולטה למדעי הבריאות.
|
|
למכון היו גם הישגים במסלול המחקר השימושי כמו למשל השתילה הראשונה שנעשתה בידי אדם את צמח החוחובה
|
| ▪ ▪ ▪ |
אחד מההישגים הבולטים הייתה תגליתו של יואש וועדיה בתחום הפיזיולוגיה של הצמח. הוא קבע כי הגורם לעיכוב בצמיחה נובע משינוי הורמונאלי ולשם כך נוסו חומרים כולל מעכבי צמיחה. השגי הקבוצה בראשות ועדיה הוערכו בעולם המדעי. מרבית המחקרים שפרסמו חוקרי המכון היו אכן בתחום הפיזיולוגיה של הצמח. לדוגמה, פרופ' בנציוני, וועדיה ואחרים שצוטטו 237 פעמים בספרות המחקר העולמית וזכו עקב כך שמסלול מטבולי יהיה קרוי על שמה של בנציוני.
למכון היו גם הישגים במסלול המחקר השימושי כמו למשל השתילה הראשונה שנעשתה בידי אדם את צמח החוחובה. מאיר פורטי נטע צמח זה כבר בשנת 1960 בשטח המכון וכיום מטע מצמח זה, מצוי בחצרים והוא המניב בעולם. פורטי אף הוביל מחקר של עצים וצמחים העמידים ליובש המדברי וכן המכון היה למוביל בעולם בחקר השפעת המים המליחים על צמחי חקלאות.
בתחום זה הגיע המכון להישגים עולמיים ובארצות רבות למדו לנצל מים מליחים לגידולי חקלאות. כך גם לגבי פיתוח זן עגבניות בעל חיי מדף ארוכים (בעלות גן מעכב הבשלה שמזרחי הביאו מארצות הברית), צמחי נוי חוסכי מים, צמחי הקקטוס, המרולה, תפוז הקופים ועוד עצי בר נושאי פרי. במחקרים אלה נבחנה התאמת מנות המים (היקרים) לגידולים השונים בתנאי המדבר.
|
|
מזרחי מהלל את פעילותו של פרופ' וועדיה כמדען הטוב ביותר שהיה למשרד החקלאות וכמנהל הטוב ביותר שהיה למכון וולקני מאז הקמתו
|
| ▪ ▪ ▪ |
המכון לחקר הנגב נסגר בשנת 1973 ובמקומו הוקם באוניברסיטה המכון למחקר שימושי. כך למשל המחקר בהתפלת מים החל בשנות השישים ובראשו עמד פרופ' סידני לואב שפיתח את הטכנולוגיה של התפלת מים בשיטת האוסמוזה ההפוכה. המחקר תרם לפיתוח מכונים להתפלת מים ברחבי הארץ ובעולם כולו.
בשנת 2006 הוחלט לסגור את המכונים למחקר שימושי וחוקריו התפזרו בין שבע מחלקות באוניברסיטה. צעד זה, שהיה הכרחי מבחינה תקציבית וכוח אדם גרם לירידה בחשיבותו של המחקר השימושי באוניברסיטה ולמעשה לדברי מזרחי - הגיע לידי סיומו. מזרחי מהלל את פעילותו של פרופ' וועדיה כמדען הטוב ביותר שהיה למשרד החקלאות וכמנהל הטוב ביותר שהיה למכון וולקני מאז הקמתו. לאחר שסיים תפקידיו מונה כסגן נשיא באוניברסיטה העברית.
|
|
"האם היינו מסוגלים ליצור על מרכזי המצוינות המחקרית שהחלו במכון לחקר הנגב ולהפוך אותם למרכזי מצוינות מחקרית באוניברסיטה"?
|
| ▪ ▪ ▪ |
בסיכום מאמרו מתייחס מזרחי לאו-דווקא אל ההישגים או לחשיבות קיומו של המכון אלא מרחיב את המבט לעבר המושג - "הצטיינות מחקרית". לגבי דידו, המכון לחקר הנגב הצמיח חוקרים עצמאיים, מקוריים, מצטיינים שעברו לאוניברסיטה בתחילת שנות השבעים ומלבד תכונות אלה הביאו איתם את המושג "מחקר או חוקר מצטיין" ובכלל את השאיפה להצטיינות כגורם ראשי המגדיר את אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מזרחי מציב בפני הנהלת האוניברסיטה ומוסדות המחקר בבאר שבע ובנגב לאו-דווקא את הכרחיות קיומו של המכון לחקר הנגב ההיסטורי אלא את השאלה המרכזית המתפצלת לכמה שאלות משנה:
"האם היינו מסוגלים ליצור על מרכזי המצוינות המחקרית שהחלו במכון לחקר הנגב ולהפוך אותם למרכזי מצוינות מחקרית באוניברסיטה?...האם הם יביאו לאוניברסיטה מוניטין?...על מי מוטלת האחריות לכך שנושאים אלה נעלמו ואבדו מהאוניברסיטה?... האם בכלל נחוץ שאוניברסיטה כלשהי תבנה מרכזי מצוינות מחקרית ותשמור עליהם לאורך זמן"?
מזרחי, כחוקר וותיק לא מהסס בשעה שהוא בא לענות על שאלות אלו: אם רוצים לשמור על מצוינות מחקרית באוני' בן-גוריון הוא טוען, יש לגייס מועמדים מתאימים ולתת להם את כל התנאים שהאוניברסיטה יכולה לתת, על-מנת לשמור מוקדי מצוינות אלו שצמחו בעבר (לדוגמה, במכון לחקר הנגב). הדבר תלוי לדעת מזרחי בהחלטות ניהוליות של הנהלת האוניברסיטה, שכאמור חייבת להשקיע גם בכוח אדם מתאים וגם בתקציבים מיוחדים להשגת מטרה זו.
|
|
להמשיך ולהציף נושא זה בכלי התקשורת המקומיים והארציים
|
| ▪ ▪ ▪ |
על אף שהתחושה היא כי "הקרב על שימור המכון" נראה אבוד, נראה שעל האוניברסיטה ומרציה הוותיקים להמשיך ולהציף נושא זה בכלי התקשורת המקומיים והארציים במגמה לעצור את התהליך ולחפש פשרה הוגנת שתאפשר את המשך קיומו והצגתו והישגיו של המכון לחקר הנגב. תקוותנו שתרמנו מעט לעניין בפוסט זה.
|
|
|
לעיון נוסף
1 מזרחי י', המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה, המחלקה למדעי החיים והמכונים למחקר שימושי, בתוך גרדוס י' ונבו י' (עורכים), מדע ורוח בנגב, תשע"ד.
2. רשימה של 14 מפרסומי המכון באנגלית, ראה שם, מדע ורוח בנגב.
3. צילומים בשחור לבן של חוקרי המכון, ניסיונות בביצוע, מכתבו של בן-גוריון, ראה שם, מדע ורוח בנגב.
4. חומרים שנאספו והמצויים במרשתת.
|
|
| תאריך:
|
09/02/2023
|
|
|
עודכן:
|
09/02/2023
|
|
חנינא פורת
|
|
|
הנשיא ביידן ביקש מנשיא מצרים א-סיסי לחדש את המעורבות המצרית כדי למנוע הסלמה במצב הביטחוני בין ישראל לפלשתינים וסבב לחימה נוסף בגבול רצועת עזה.
|
|
|
|
|
לא ברור אם יתגשמו נבואותיהם של כל רואי השחורות המתנגדים לרפורמה במערכת המשפט, אבל קברניטי המהלך - יריב לוין ושמחה רוטמן - לא יכחישו שמדובר במהלך מסוכן, ואם יכחישו - לא נאמין להם. גם שני הקברניטים הנכבדים הללו יודעים היטב שדבר חקיקה, כמו חמין לשבת, זקוקים לזמן שלהם כדי להתבשל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על-פי המגמות כעת ניתן לומר כי שוק הנדל"ן נמצא בעליה קיצונית בשנה האחרונה - העלייה במחירי הנדל"ן (דירות, שטחים, משרדים וכו') הרקיעה שחקים הרבה מעבר לציפיות ובכל רחבי הארץ.
|
|
|
|
|
לא מכבר ביקרתי וסיירתי בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים. אחת ממצבות הקברים שצדה את עיני, הייתה מצבת קברו של הרב שלמה זלמן שך. על מצבתו נחקק בזו הלשון: "פ"נ גזע קשישים גאוני עולם הקדוש רבי זלמן ש'ך זצ"ל ב"ר שרגא. היה עובד עבודת הקודש ברבנות יפו תל אביב. נהרג על-ידי הפראים הארורים בכפר מוצא ביום י"ח מנחם אב תרפ"ט תנצב"ה".
|
|
|
|
|
