הנה ימים באים: ימי חרון, עברה, זעם ושיבוש

הבוקר אפשר לקבוע חד-משמעית כי אכן השתבשה דעתם של חלק ממנהיגי המחאה במעשיהם המופקרים וחסרי האחריות "ביום השיבוש". חסימת עורקים ראשיים, הנחת תלתליות במרכזי הכבישים, הפרות סדר ברכבות, הפרות הסדר הציבורי באופן האלים והמנוגד לחוק, פריצת מחסומים משטרתיים, יידוי חפצים כנגד השוטרים ותקיפתם, תקיפת עיתונאים.

שיא התפארת הבזויה הייתה ללא ספק המצור על המספרה בה הסתפרה אשת ראש הממשלה, אלו פירות הבאושים של ההסתה הפרועה היוצאת מקרב חלק מהנהגת המוחים, זהו הבואש המרחף מעל המפגינים הנורמטיביים שהגיעו למחות וקיבלו מופע של כאוס ואנרכיה.

האקדמיה ללשון העברית קבעה כי המילה שיבוש הינה: "טעות, בלבול, כגון 'שיבושי לשון' קלקול, הפרעה במהלך התקין והסדיר של פעולה או של מערכת וכדומה." בסמיכות לביאור המילה "שיבוש", מוצג הצירוף "שיבוש הדעת" ופירושו על-פי האקדמיה, "היעדר דעה צלולה."

משהו בהחלט השתבש בקרב חלקים בחברה הישראלית אשר אינם מוכנים לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של הציבור במדינת ישראל. באופן אנטי-דמוקרטי בעליל החליטו מי שסירבו לקבל את בחירת העם לזרוע כאוס בכל תחומי החיים של אזרחי המדינה, המטרה מקדשת את האמצעים, מקריאה למרי אזרחי דרך סירוב פקודה ועד לקריאה למלחמת אחים.

חלק מאלה שדעתם השתבשה בעקבות סירובם לקבל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, החליטו לפרום את כל המאחה והמחבר בחברה הישראלית, החליטו לקדוח חורים בלב המכנה המשותף הישראלי. הצודקים תמיד, המוסריים תמיד, הממלכתיים תמיד, בעלי הבית תמיד, אדוני הארץ תמיד, החליטו לשרוף את האסמים, לקרוע קרעים גדולים בחברה, לזרוע כאוס, להרוס ולשבש, לשבש תוך כדי חציית קווים אדומים.

המחאה הלגיטימית חשובה עד מאוד, זכות המחאה הינה זכות יסוד, אלא שחלק ממובילי המחאה איבדו את הלגיטימיות בשל התנהגותם חסרת האחריות, המופקרת, התנהלות של בריונות, אלימות, אנרכיזם בתפארתו . חלק ממובילי המחאה פועלים ללא הרף להפצת בדותות בארץ ובעולם, להבאשת ריחה של מדינת ישראל, ביצירת מצגי שווא, נגד ממשלת ישראל הנבחרת ברוב מובהק בבחירות דמוקרטיות.

אכן, המעיין המפכה של היצירתיות בקרב חלק ממובילי המחאה, בהם גורמים ממומנים על-ידי גופים עלומים, הביאו לעולם סדרת ימים מלאי חרון, עברה וזעם. אחרי, יום ההכפשה, יום הביזוי, יום הפירוד, יום ההתקוממות, יום ההתנגדות, יום הזעם, יום הגניבה, יום החסימה, יום הסירוב, יום הפירוק, יום המצור, יום ההבאשה, הגיע יום השיבוש, יום בו חלק ממובילי המחאה מתנהגים כמי שדעתם השתבשה, לא פחות.

לשמוע ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, בכירי זרועות ביטחון לשעבר, נבחרי ציבור לשעבר, בכירי מערכת משפט לשעבר, סרבני הידברות אשר אטמו מוחם, אוזניהם וליבם לנהל שיג ושיח עם אחיהם. לשמוע חלק מחבורת אדוני הארץ, הנושאת את דגל הזעם והאיבה, השנאה והפלגנות, דגל אתה בחרתנו לשלטון תמיד, מותירה את האזרח שומר החוק והדמוקרט, ללא מילים, מנקה אוזניו, משפשף עיניו, מחניק מילותיו מול גודל השבר של חלק מהנהגת המחאה.

דעתו וראייתו, מוחו ותבונתו של רוב מוחלט בציבור הישראלי, אינה משובשת, הם מזהים את התהליכים חסרי האחריות והמופקרים של מייסדי יום השיבוש ונדים בחמלה לחלק מחבורת הנהגת המחאה, סרבני קבלת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. "יום השיבוש" חלף עבר, מותיר שריטה נוספת ביחד הישראלי, אך בעיקר מספר את סיפורם של מי שהתרגלו לשלוט, מי ששולטים ללא מיצרים במוקדי הכוח וההשפעה בציבוריות הישראלית, מי שחלק הארי של התקשורת מופעל על ידם ומדברר אותם, מי שחלק ממערכת המשפט מצופף עימו שורות, מי ששולט ביד רמה במוקדי ההשפעה.

הדמוקרטיה במדינת ישראל חזקה יותר ממספידה, איתנה יותר מכל "מגינה", מכל אדוני הארץ אשר חלקם הינם מופת לאנרכיה, לדיקטטורה, לסתימת פיות, למשטרת מחשבות, לממונים על הדעות.

הרפורמה המשפטית הנדרשת והחשובה מאוד לתיקון מערכת המשפט אינה הסיבה האמיתית לימי העברה חרון וזעם, בהם חוזה העם מאז כינונה של הממשלה הנבחרת, הסיבה האמיתית היא הסירוב הקנאי, הפנאטי לקבל את תוצאות הבחירות. חלק הארי של המוחים, אשר הולעטו בתיאורי אימה, הואבסו במחזות פחד, הורוו בשירי קדרות ואופל, באמת חרדים משינוי המשטר במדינת ישראל בעקבות החקיקה לתיקון מערכת המשפט.

מוחים אלה, שלא כחלק ממנהיגיהם המופקרים וחסרי האחריות, ראויים לחיבוק אוהב, לכבוד על היותם מאהביה של מדינת ישראל, על היותם ציונים אמיתיים החרדים לגורלה של המדינה, החוששים מהתהליכים שחלק ממובילי המחאה המופקרים, מתארים בפניהם באופן מגמתי, מוטה ומהונדס.

ראויים המוחים להנהגה אחראית יותר, הנהגה המבינה כי הידברות היא החלק הראשון בהתייחסות, הנהגה המחזקת את המכנה המשותף, הנהגה שלא תתעטף בדגלי ישראל ומתחתם תפעל לחורבנה.