|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
נקודת מבט קשה [צילום: יוסי אלוני/פלאש 90]
|
|
|
הטומאה בפרשות "תזריע" ו"מצורע" (ב)
|
|
אני מתקשה לקבל נקודת מבט של הענקת תחושת אחריות מוסרית לנגעי הגוף על החולה ● קשה במיוחד לקבל את הגישה לפיה, חלק הארי של תהליך ריפוי נעוץ בבחינה ובבדיקה רוחנית של הנפגע במעשים בלתי מוסריים שביצע בעברו והבעת חרטה כנה על אותם מעשים
|
|
אי אפשר שלא להתפעם מהעובדה, שבתקופה שלא פעם הייתה עדה לקריסת חברות כתוצאה ממגיפות של חולי, אנחנו עדים למסמך מרשים המחייב את קוראיו לאמץ את תרבות ההיגיינה והבריאות, ואף נותן למחויבות זו הילה של קדושה בשתי פרשות.
במיוחד בימים אלו, שהחברה האנושית מתמודדת עם נגעי מגיפת הקורונה, אי-אפשר שלא להתפעל ממסמך, שמתמקד במחויבות של האדם להיגיינה, ונותן לשמירת ההיגיינה הילה של קדושה.
שתי הפרשות "תזריע" ו"מצורע" דנות בעיקר בנושאי טומאה וטהרה. נושאי הטומאה והטהרה, כפי שמנוסחים בפרשות, היו להם חשיבות מרובה בזמן שבית המקדש עמד על מכונו. בצד ההערכה הרבה שיש לי להתנסחות בפרשות תזריע ומצורע על-רקע תקופה כתיבתן, אינני יכול שלא לתת ביטוי להסתייגות כואבת.
היום רבים מהדיונים בשתי הפרשות רחוקים מעולמנו במאה העשרים ואחת, אך יש להם השלכות בחיינו. דוגמה למרחק אפשר לראות בהתנסחות "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע - בְּגָדָיו יִהְיוּ פְּרוּמִים וְראשׁוֹ יִהְיֶה פָּרוּעַ וְעַל שָׁפָם יַעֲטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקָרֵא. כָּל אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא..." (ויקרא י"ג פס' 45-46).
ברור לי, שחברה חייבת להתמודד בנחישות עם סכנת נגעים אישיים. הבידוד הוא בהחלט אמצעי חיוני לשמירת החברה מפני מגיפה. אך קשה לי לקבל את תחושת העלבון, שמתלווה לכך. בכך שמעניקים לאדם שחלה את התחושה, שהוא נושא באחריות על עבירות מוסריות, שביצע במהלך חייו, ולכן הוא חולה במחלה קשה, המחייבת את בידודו.
אני מתקשה לקבל נקודת מבט של הענקת תחושת אחריות מוסרית לנגעי הגוף על החולה. קשה במיוחד לקבל את הגישה לפיה, חלק הארי של תהליך ריפוי נעוץ בבחינה ובבדיקה רוחנית של הנפגע במעשים בלתי מוסריים שביצע בעברו והבעת חרטה כנה על אותם מעשים.
יותר מכל קשה לי לקבל את ההסבר של פרשן, ענק רוח, כדוגמת רש"י בפירושו לספר ויקרא י"ג. פס' 22, לפיו צרעת עשויה לבוא כעונש על דברי רכילות ולשון הרע - "בדד ישב - שלא יהיו טמאים היושבים עמו... הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יִבָּדֵל".
בידודו של חולה במחלה מדבקת מקובל עלי. לא מקובלת עלי הענקת תחושת טומאה ותחושת היותו נענש על מעשה שביצע במישור מוסרי כסיבה למפגע בריאותי קשה, איתו נאלצים הוא ובני משפחתו להתמודד כל זמן המחלה.
מן הראוי לתת את הדעת שהפתיחה של פרשת "תזריע" מורה על הולדת חיים חדשים ואילו הנושא המרכזי בפרשה ובפרשה שאחריה הוא נגע הצרעת, אשר כל תוכנו ההפך מהחיים. מצערת אותי הגישה שתחילת החיים ותום החיים קשורים בשתי הפרשות עם תווית של טומאה. ועוד היולדת טמאה משך זמן רב יותר אם ילדה בת.
|
| תאריך:
|
20/04/2023
|
|
|
עודכן:
|
20/04/2023
|
|
איתן קלינסקי
|
|
הטומאה בפרשות "תזריע" ו"מצורע" (ב)
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן. .
|
20/04/23 10:48
|
|
|
|
2
|
|
ביום הזיכרון
|
21/04/23 09:30
|
|
|
|
3
|
|
השומר הצעיר
|
21/04/23 19:21
|
|
|
|
4
|
|
שמוצניקית ממלבס
|
22/04/23 18:00
|
|
תופעת הענקת פרסים, תעודות הוקרה, אותות, צל"שים, דיגלוני אושר וקנווסים של הצלחה, התרחבה מאוד בעשור האחרון. כבר בפעוטונים מחלקים תעודות הצטיינות, בבתי הספר, בצבא, בארגונים ובעמותות פתחו ליד כל מוסד כזה בית דפוס יעיל לייצור תעודות הוקרה כמעט על הכל. פרופ' יובל אלבשן הגדיר את התופעה המתרחבת בתואר המדויק: "מפריסי פרסים", הדדיות בהענקת פרסים זה לזה, מפרכסים אלה את אלה.
|
|
|
|
|
ככלל אינני תומך בהפגנות כמכשיר פוליטי משום שהן אינן מבוקרות, אינן הומוגניות ואינן מייצגות דעות ועמדות שאנשים מתייצבים מאחוריהן לאורך זמן. מבחינה דמוקרטית טהורה, דהיינו גישה מוצקה, מבוססת עקרונית, מגובשת ויציבה, עדיפים תהליכים פוליטיים מוסדרים, בין אם הם נובעים מבחירות כלליות ובין אם מתהליכים פנים-מפלגתיים. תהליכים המתקיימים באירגונים מפלגתיים דמוקרטיים, שלהם מוסדות מסודרים, תרבות קבלת החלטות שיטתית ומבוקרת ונורמות התנהלות תקינות מבטאים יציבות ושיקול דעת.
|
|
|
|
|
אירועי חודש רמדאן ממחישים היטב את הירידה הגדולה במעמדה של הרש"פ ברחוב הפלשתיני, נוצר הרושם כי הרש"פ נעלמה לחלוטין מהשיח התקשורתי שאותו תפס ארגון חמאס שהוביל את המאבק נגד ישראל בהר-הבית ומרצועת עזה ומדרום לבנון באמצעות ירי רקטות. האווירה ברחוב הפלשתיני מזכירה את האווירה שהייתה בו בחודש מאי 2021 שהובילה למבצע הצבאי הגדול של צה"ל ברצועת עזה ("שומר החומות").
|
|
|
|
|
פלא הפלאים שבכינונה הנסי של מדינת ישראל, לפני 75 שנה, מחולל עד היום מחלוקת תיאולוגית: האם הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, לאחר 1,888 שנות גלות מרה (מאז מפלת המדינה היהודית הקודמת בשנת 135 לספירה), שְכולה אימה וצלמוות: אינקוויזיציות, פוגרומים, פרעות, שחיטות, גזירות, גירושים ושוֹאות, הינה מהלך שמיימי גאולי: 'מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ', קץ הגלות הארורה, כפי שגורסים רבים בקרב שלומי אמוני ישראל: הציונות הדתית והחרדיות הספרדית, וגם לא מעט חוגים חרדיים (שאינם מעיזים להעלות מחשבה זו על דל שפתותיהם: ליבא לפומיה לא גליה)?; או שמא מדובר במעשה שטן רח"ל, כגירסת חוגי סאטמר, מונקאץ', נטורי קרתא ועוד זמורות זר, שאינן מוכנות אפילו לבטא בשפתיים את שמו של חלום הדורות שהתממש לעינינו - מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
מזה זמן ניכר וביתר שאת בשל המצב החברתי שנקלענו אליו, אני חש צורך לבקש סליחה ומחילה מציבור רחב המכונה (למרבה הצער בציניות), "ישראל הראשונה". לגילוי נאות הנני משתייך למשפחה ממוצא מרוקאי שעלתה ארצה באמצע שנות החמישים ושוכנה בשדרות. אבי ואימי עבדו קשה מאוד מבוקר עד ערב כדי לקיים ולפרנס אותנו. מעולם לא הייתה ולא עלתה על דל שפתם תלונה כנגד גורם כלשהו. היפוכו של דבר, תמיד ידעו להוקיר את הזכות שהזדמנה להם לעלות ולהתיישב בארץ ישראל ארץ נחלת האבות.
|
|
|
|
|
