מזרחים

אתמול נסענו לבקר את קברי הורי; עשר שנים למות אבי, ד"ר אלכסנדר שלמה כגן. השם שלמה נולד רק אחרי מות אבי, כך ביקש שיכתבו על המצבה.

"שלוימע", אמי הייתה אומרת, וזה היה תופס עצבים שלא מהעולם הזה וצורח: "כל החיים אני צריך לומר לך אלכסנדר"! ראש חוג לתעשיה וניהול, הפרופסור בפולין. סמנכ"ל בישראל, זוכה בפרסים כמו פרס נשיא המדינה ופרס מאריק שרון על תרומתו לפיתוח התעשיה, טרם ההפרטה.

שום דבר בתארים האלה לא משקף את ההתמודדות, הנחישות, הקושי של להיוותר לבד, ללא אף לא אחד מהמשפחה, במלחמה בנאצים, כקצין בצבא האדום, ללא חברים, בעקירות ובעלייה לארץ ישראל.

לא היינו שם כשלוש שנים, קורונה וככה. אותו גוש, אותה חלקה. הפעם היו שלטים, נוף של עין כרם ובית החולים הדסה, אותו הפך למסלול הריצה שלו מרחוב בורכוב, מהשיכון שבקרית היובל להדסה וחזרה.

מראה הגוש השתנה, נראה שהיו "קליינטים" רבים, הלכנו בכיוון החיצים, לא מצאנו. הלכנו לפי החוש והזיכרון, לא מצאנו, חיפשנו בקפידה. מה זה, חלפה מחשבה בראשי, גנבו את המצבות., טוב אני "דור שני".

התעייפנו, המקום היה שומם. לפתע, חלפה מכונית מפוארת, סימנתי לעצור. מששמתי לב שהיו בה רק גברים, תהיתי אם יעצרו. עצרו מטרים אחרי, יצאו ממנה כמה גברים חרדים מאד, מזרחים, בחנו אותנו בקפידה. אשכנזים, חשבו. לבשתי חליפת מכנסיים נאה, כי בהמשך פנינו היו לוולדורף אסטוריה, בירושלים. פעם היה זה מלון פאלאס, גם שם אני מבקרת אותו. יושבים בלובי, שותים קפה, בדיוק מתחת למרפסת בקומה הראשונה, שבה היה חדרו של אבא, במשרד מסחר ותעשיה.

הגעתי למכונית, בקשתי עזרה, נתתי את כל הפרטים. שאלו על תאריך עברי, לא היה ידוע לי, הדבר היחיד שאולי מראה שלא גדלתי כאן בילדותי. יצאו מהמכונית, בהמשך הגיעה מכונית הנשים, הלכו לא מצאו. יש טעות בשלט חזרתי ואמרתי. שאלו אם בדקתי בגוגל, הופתעתי! אסתדר. הודיתי להם ממש, לא רציתי לעכבם. התעכבו, התעקשו, ולא מצאנו בגוגל בכל הסלולריים. התקשרו לחברה קדישא והתקשרו לתגבורת שהמתינה להם דקות ארוכות, בכניסה לבית הקברות בגבעת שאול.

הבכיר מביניהם, איש מכובד, התעקש ואמר: "לא עוזב אתכם, הולך אתכם". דיבר עם האיש בחברה קדישא שיובילונו, תוך עיון בתמונת לווין, מי היה מאמין. בדקו אותנו בריכוז לא שאלו דבר, כולם לא היו צעירים. מצאנו, הייתי באותו מקום ולא ראיתי! מה זה הודיתי לו, בקשתי שיודה מקרה לב לנשים, לממתינים.

לא עזב, קרא בעיון את הכתובות על גבי הקברים: קרא על הנרצחים, המחנות, המשפחה. הביט בנו כאליו ניחש שהילדים עובדים, ואחי הפרופסור בארצות הברית, ובערב יכולים להיחסם הכבישים, ימי הפגנות באביב 2023. אלך, אמר, אך קודם אתפלל עליהם, עשה זאת בכוונה גדולה, בלב שלם, במשך זמן.

אגב המופתי של ירושלים חג' אמין אל חוסייני, שכרת ברית עם היטלר, ראש המועצה המוסלמית העליונה, הוא שבנה את מלון פאלאס, והייתה לו שם פעם לשכה. כשישבנו בלובי המלון, הביט עלינו בית הקברות המוסלמי.