בעקבות ההפטרה לפרשת "עקב"

ההפטרה של פרשת השבוע הבא עלינו לטובה, פרשת "עקב", לקוחה מספר ישעיהו פר' מ"ט פס' י"ד עד פר' נ"א פס' ג'. זו הפטרה שנייה מסדרה של שבע פרשות נחמה, שבע דנחמא, שהחלה בשבוע שעבר.

הרמב"ם מוסיף בסוף הסידור להפטיר גם מספר ירמיהו פר' ב' פס' ב' עד פר' ד' פס' ב'. מנהג זה שהנהיג הרמב"ם כמעט ואינו מתקיים. אבקש ברשימה זו לשתף את הקוראים עם התובנות מההפטרה לפרשת "עקב" ולקשור אותן עם התובנות והמניעים של המוני האזרחים, שעלו לירושלים לכנסת ישראל להביע את מחאתם לנוכח רמיסת ערכי המדינה הדמוקרטית.

לצערי, מפאת שוטטתי בפסגות העשור התשיעי לחיי וגם מפאת מצבי הבריאותי, לא הייתי עם העולים לירושלים, ורק בלבי הייתי נוכח עם המוני בני ישראל המוחים ברחבת הכנסת בירושלים.

כשצפיתי בשידורי הטלוויזיה וראיתי את רבבות המפגינים, חשתי שהעיר ירושלים סופגת לתוכה את שמחת דברי הנביא ישעיהו בהפטרת השבוע, המצורפת לפרשת "עקב", הקורא בקול גדול - "שְׁאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ-לָךְ...". (פר' מ"ט, פס' י"ח). המוני המפגינים נקבצו ובאו כשוחרי טובתה ומוסריותה של העיר האהובה עלינו, העיר ירושלים.

דור שבי גולת בבל בשנת 538 לפני הספירה פגש את ירושלים בחורבנה הפיזי. דור השבים מהגולה פגש עיר דומעת, שבתוכה מרחף קול הלמות בתרי לבה ובתרי לבם הכואבים - "צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהֹוָה, וַאֲדוֹנַי שְׁכַחְנִי" (שם, פס' י"ד). דור המחאה בשנת 2023 לספירה בעלותו לירושלים פוגש עיר אהובה עליו בחורבנה המוסרי על-ידי שלטון מושחת. דור המוחים מכל חלקי הארץ שח לירושלים באהבה רבה - "רְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ-לָךְ, חַי-אֲנִי נְאֻם-יְהֹוָה, כִּי כֻלָּם כֵּעָדִי תִּלְבְּשִׁי וְתְקְשַׁרִים כַּכַּלָּה" (שם, פס' י"ח).

דור המוחים העולה לירושלים לשחררה משלטון מושחת מבטיח לה, כי יצילה מחורבנה המוסרי - "וְרָחֲקוּ מְבַלְּעַיִךְ" (שם, פסוק י"ט). מהראיונות שערכו כתבי ערוץ כאן, חשתי שאני בחדרי בדיור מוגן עומד ליד רבים, ביניהם טייס הקרב מרעננה ובני משפחתו, רופא המשפחה ממעלות-תרשיחא, נכה צה"ל מבת ים, שלחם בסיירת נבחרת ואיש המדע ממכון ויצמן ברחובות ובני משפחתו, הנער מבית הספר החקלאי מקוה-ישראל והסטודנטית מכפר קסם. הם "כֻּלָּם נִקְבְּצוּ, בָּאוּ לָךְ" לירושלים (שם, פסוק י"ט).

ממרקע הטלוויזיה אני רואה את התמונות וחש, שאני ממש בין המשמיעים את הקריאות לצדק עם רבבות העולים לרגל, אני שומע את הקולות מההפטרה לפרשת עקב הבאים אלי הישר מספר ישעיהו פרק נ"א פס' א': "שִׁמְעוּ אֵלַי רוֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְּשֵׁי יְהֹוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם...". אנחנו העולים לירושלים קשובים אל "צוּר חֻצַּבְתם בּוֹר נֻקַּרְתֶּם".

בהביטי בתמונות אני רואה את מיטב בניה של החברה הישראלית, הכואבים את הנאמר בתוספת להפטרה על-פי הרמב"ם: "וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכוֹל פִּרְיָּהּ... וַתְּטַמְאוּ אֶת-אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׁמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" - ירמיהו פר' ב', פס' ז'. אך מי שעשה את מעשי הטומאה הם אינם אנחנו, זה מעשי ידי מנהיגים - "הָרוֹעִים פָּשְׁעוּ בִי" (שם, פס' ח').

מצער, שהעולים לרגל למחות נגד "הָרוֹעִים פָּשְׁעוּ בִי" מוצגים על-ידי דוברים בבית ברחוב בלפור כחייזרים. הבית בבלפור חייב להתנצל בפני נכה צה"ל סגן אלוף במילואים, שכן שלי בדיור המוגן בבת ים, שלמרות נכותו הקשה ממלחמת יום הכיפורים ולמרות מצבו הבריאותי הקשה עלה לירושלים ואילו ראש ממשלת ישראל רואה בו חייזר.

המפגינים, שעלו לרחבת הכנסת בירושלים, למעשה מבקשים להבהיר, שחוסנה ועצם קיומה של ירושלים יובטח אך ורק אם נהיה נאמנים לערכי המוסר. רק אם נשמור מכל משמר את ערכי המשפט מובטח קיום ועתיד של העיר היקרה לנו - ירושלים. ואסטה קלות מההפטרה ואתייחס לפסוק - "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמוֹתַי יָד וָשֵׁם... שֵׁם עוֹלָם אֶתֵּן-לוֹ, אֲשֶׁר לּא יִכָּרֵת" (ישעיהו פר' נ"ו, פס' ה').