היום שלפני, היום שאחרי, היום שיהיה

בחודשיים האחרונים מדינת ישראל חווה טלטלה עזה, סערה עצומה, מטלטלת, מציאות שהשתנתה בין לילה. שונאים היו לאוהבים, אחים חזרו להיות אחים, הערבות ההדדית ניצבה זקופה במלא תפארתה, ואני מתפלל, מייחל, מקווה ובעיקר חרד מהשאלה האם ביום שאחרי, הדבק הזה ימשיך לחבר בין ההפכים?

יום לפני שבת שמחת תורה, עדיין עצרה מדינה שלמה נשימתה, יראה וחרדה האם מראות חילול יום הכיפורים ישובו, האם בית המשפט העליון יאסור ריקודי חג שמחת תורה בהפרדה, האם המחיצות יוסרו. יום לפני שבת שמחת תורה, נמצא העם באחד משיאי המחלוקת המאיימת לכלות כל חלקה טובה, המאיימת לקרוע קריעה נוראה תוך מתן גט כריתות לחלק מהאזרחים להקים את מדינת יהודה מול מדינת ישראל.

יום לפני שבת שמחת תורה, המילים ששלטו בשיח הביבים, שיח השנאה הנוראה, היו: מרי אזרחי, מלחמת אחים, סרבנות, דיקטטור, משתמטים, עלוקות, תתי אדם, פרזיטים, אפרטהייד, דיכוי, ושלל שמות דיקטטורים, רוצחי אזרחיהם וטובחי אדם. יום לפני שבת שמחת תורה, כיתות הזעם הבאישו את ריחה של מדינת ישראל בעולם, כיתות החרון הקרינו סרטים נוראיים ברחבי העולם נגד ממשלת ישראל, כיתות הדמוקרטיה על תנאי רדפו אישי ציבור בכל מקום בארץ ובעולם.

יום לפני שבת שמחת תורה, כיתות כיתות של חלק מהמערכות האקדמאיות, הכלכליות, המשפטיות, הרפואיות, פעלו למיטוט החוסן הלאומי. ריח מהפכה צבאית עמד באוויר כאשר גנרלים בדימוס מכל זרועות הביטחון יצאו לקרב עם אלה שלא הספיקו עוד להוציא השקעותיהם מהמדינה ולעבור להתגורר במושבות יורדים, אוהבי מדינת ישראל על תנאי.

כל זה היה יום לפני שבת שמחת תורה, והנה נבואות החורבן והזעם, נבואות מלחמת האחים, מגילות החורבן שכבר נכתבו, קרסו יחד עם קריסת קונספציה אחרת, קרסו ברעש גדול, במחיר איום ונורא, בלתי נסבל. יום אחרי השישה באוקטובר, הרוח הישראלית התעוררה ברעש גדול, בעוצמה שלא תיאמן, מסלקת מדרכה כל מחלוקת, מאבק, הצהרות ואיומים, שועטת להציל אחים מבארי וניר עוז, שדרות ואופקים, מסתערת בעוז רוח, בגבורה הרואית. בעיניים פקוחות לרווחה הביטו לאנשי התועבה בעיניים ובאו עימם חשבון.

יום אחרי השישה באוקטובר, צבא ההגנה לישראל שב במהירות לתפארתו, מתקן את הנזקים הנוראיים, מסלק את איומי הסרבנות, רכבת אווירית של צעירים יהודים מהעולם כולו נאבקים על הזכות לעלות על המטוס הראשון ולהצטרף למערכה, להילחם נגד הרוע.

יום אחרי השישה באוקטובר, המכנה המשותף הסדוק התחבר, ה-יחד הישראלי שאיים להתנפץ עצר על-פי תהום, עם ישראל התגלה בתפארתו, כל המחיצות הופלו, אין בעת הזו ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, חרדים ומיעוטים, עולים חדשים וותיקים, קיבוצניקים ועירוניים, עם שלם קם בבוקר שבת שמחת תורה והחל לשוב לעצמו, לרוח הישראלית המיוחדת.

למעלה מחודשיים מתנהלות מלחמות קשות, הכרעה מול אנשי התועבה ושחרור החטופים משבת שמחת תורה. לממשלת ישראל יש גיבוי מרובו המוחלט של העם הכואב על טבח שבת שמחת תורה, על המתים, על החיים, על הנופלים בקרב על הפצועים, על המצולקים בנפשם, על הגולים בתוך ארצם.

נדמה כי רובו המכריע של העם, מבקש לאחוז בציפורניו באחדות, מסרב לחזור ליום שלפני שבת שמחת תורה, אלא השוליים הסהרוריים שהושלכו לצידי הדרך ביום שבת שמחת תורה, מתחילים להתעורר מחדש, שוב מתחילים להישמע קולות השנאה, קולות האשמה, קולות מלחמות היהודים.

בימים אלה האחריות שלנו, האזרחים, היא לעמוד כחומה בצורה, כסלע איתן, מול כוחות אימתניים עלומים, כוחות שאין יודע מי היד שמנענעת את מכונות השנאה הזורעות כאום במדינה, עלינו לעמוד מולם ולחסום אותם מלשוב לימי השנאה. היום שלפני לא יחזור, היום שאחרי הוא התקווה שלנו להכרעה ולתהליך שיקום, ביחד.