תזמורת הרחוב הירושלמית

הצגת התוכנית

ביצירה הראשונה שתנגן לנו התזמורת, כבר מהדהדת השאלה שמר יעקב פישר העלה: האם בתוך הקטגוריה של מוזיקה יהודית ניתן לכלול יצירה שנכתבה על-ידי מלחין שאינו יהודי? ואכן, יצירתו של סרגיי פרוקופייב פתחה את הערב עם: פתיחה על נושאים עבריים (1919).

ומספר מילים על המלחין: סרגיי פרוקופייב נולד בברית המועצות בסוף המאה ה-19. בשנת 1918 הרשויות אפשרו לו לעזוב את ברית המועצות, מה שלא היה מובן מאליו. הוא היגר לארה"ב ושם פנה אליו חבר באנסמבל נגנים מאוד לא שגרתי שהכיל: רביעיית מיתרים, קלרינט, ופסנתר. הוא נתן לו מחברת ובה שירים יהודיים עממיים בסגנון כליזמר וביקש שישתמש בהם כדי להלחין יצירה עבור ההרכב שלו. התוצאה הייתה יצירה מפוארת ששוזרת את הכליזמר עם הסגנון המיוחד של פרוקופייב.

אחרי סרגיי פרוקופייב, הציג ברק שוסברגר את היצירה של ארנסט בלוך - "שלוש תמונות מחיים חסידיים" (1923). הוצגה במשך כל נגינת היצירה תמונתו של הצייר אלכסנדר גרודזיצקי, "היהודי המתפלל".

לאורך כל יצירה שנוגנה, הוצגו תמונות מרהיבות שהשיגו חברי התזמורת והוקרנו על מסך גדול. נהנינו גם מהוויזואליות המדהימה שעל הבמה.

מוזיקה יהודית

לעומת הפתיחה של פרוקוייב ששמענו, אין ספק שהיצירה השנייה בתוכנית שלנו נמצאת בלב ליבה של הקטגוריה של מוזיקה יהודית, ולא רק בגלל שהמלחין השוויצרי-אמריקני, ארנסט בלוך היה יהודי מבטן ומלידה. אומר ברק, שבניגוד למלחינים יהודים רבים אחרים במסורת הקלאסית, שנטמעו היטב בסגנון האירופי, היהדות היוותה מרכיב מרכזי ביצירה של בלוך.

הסוויטה 'בעל שם' או "שלוש תמונות מחיים חסידיים" נכתבה ב-1923 וקרויה על שם מייסד התנועה החסידית הבעל שם טוב. היצירה מורכבת משלושה פרקים, או תמונות: וידוי, ניגון ושמחת תורה. את הפרק "ניגון", ניגן ברק שוסברגר סולו בכינור כשמלווה אותו בפסנתר טינה רונקין.

לפי המסורת החסידית, שהחלה בבעל שם טוב, המוזיקה היא כלי המאפשר חיבור רגשי ורוחני עמוק לאלוהות. "התמונה שננגן לכם טינה ואני, הוא הפרק השני ששמו ׳ניגון׳, והוא המפורסם מבין השלושה וממחיש את תחושת ההתעלות הרוחנית שבניגון היהודי".

ארץ ישראל היפה בשירים

ועתה נעבור למלחין היהודי אף הוא: יהויכין סטוצ'בסקי: שש נעימות ישראליות (1961). ואם בציונות נחפוץ, שמענו את החלק ה"ציוני" של הקונצרט שלנו עם שתי יצירות של מלחינים שעלו לארץ מאירופה. יהויכין סטוצ׳בסקי היה צ׳לן וירטואוז שעלה מברית המועצות בשנת 1938. ברק מזמין לבמה את יוני עציון וטינה רונקין. הן ניגנו שש נעימות ישראליות, ששה שירים עממיים שעיבד סטוצבסקי באמנות רבה לצ׳לו ופסנתר, שהציגו את פניה הרבות של ארץ ישראל, על נופיה ומגוון תרבויותיה. ששת השירים הם: על שפת ים כנרת; טיפות גשם; את אדמה; נעימה מזרחית; תפילה ושיר הנודד. על המסך הגדול נשקפה תמונתו של הצייר תמונה: ראובן רובין, "כנרת".

הכנר ברק שוסברגר מציג את היצירה האחרונה ואומר, שהיצירה האחרונה שתנוגן היא חמישיית הקלרינט של פאול בן חיים (1941). בן חיים מייצג את השילוב האולטימטיבי בין התרבות הקלאסית לתרבות היהודית החדשה בארץ ישראל. הוא נולד כפאול פרנקנבורגר בגרמניה, מעוז המוזיקה הקלאסית מזה כמה מאות שנים, שהוציאה את המלחינים הגדולים ביותר, כמו: באך, בטהובן, ברהמס... על ברכי תרבות זו בן חיים התחנך והתעצב כמוזיקאי בתחילת דרכו. אך בשנת 1933, כשעלה לארץ ישראל התרבויות והנופים המקומיים השפיעו עליו עמוקות והכתיבה המוזיקלית שלו התחילה להשתנות. המרכיב הגרמני קלאסי והמרכיב הארצישראלי החלו להתערבב ויצרו סגנון חדש וייחודי.

חבורת נגנים נפלאה הזו הכוללת את: עידו אזרד בקלרינט, יני הוניגן בכינור, ברק שוסברגר בכינור, איתמר רינגל בויולה, יוני עציון בצ'לו וטינה רונקין בפסנתר, הדגימה סגנון ייחודי זה בצורה מושלמת!

בראש ובראשונה, מזכיר ברק את הרכב הכלים המיוחד של היצירה: רביעיית מיתרים וקלרינט, המזכירה את חמישיות הקלרינט הגדולות של מוצרט וברהמס, מהיצירות הגדולות ביותר ברפרטואר הקלאסי המסורתי. אבל אין לטעות באופי הארצישראלי של התוכן המוזיקלי עצמו, המנגינות המזרח תיכוניות, הסלסולים והריקודים המזרחיים והצבעים המדבריים.

חמישיית הקלרינט היא היצירה הארוכה ביותר שנוגנה בתוכנית זו ומורכבת משלושה פרקים. לנגינתה, הזמין ברק שוסברגר את כל חברי ההרכב, שלא כללה את הפסנתרנית טינה רונקין, שהצטרפה להדרן של המוזיקה מתוך פורגי ובס של ג'ורג גרשווין: I got rhythm .על המסך הוצגה תמונת ענק צבעונית של גרשווין ומחיאות הכפיים שזכתה תזמורת מקסימה זו, הרימו את תקרת האולם! כל הקהל עמד על רגליו ומחא להם כף, והם סמוקים השתחוו שוב ושוב לאות תודה.

לא תאמינו, אבל חברתי, מירי פרוז, שלא הפסיקה לצלם את חבורת הנגנים ואני, הולכות לראות את התוכנית עם הכליזמרים בבית מרכז בגין. בטוחני שזו תהיה הופעה שתגרום לנו לקום ולרקוד בשמחה.

להתראות בהופעות הבאות של חבורת צעירים מיוחדת זו!