הניחו לנועה

סיפורה של החטופה המשוחררת נועה ארגמני, הוא הצצה מדהימה לתוככי מכונות הרעל והארס, מכונות השנאה, מכונות העריצות, מכונות ההשתקה, מכונות סתימת הפיות, מכונות החרפה האנושית.

הילדה של כולם, פני טבח שבת שמחת תורה, הצעירה עם עיניה הקרועות לרווחה, מוכת אימה ותימהון, החרדה מהבאות, המביטה באהבת חייה נחטף, מוכה ומובס בבעתה, הבחורה שחדרה ללב העם, פני הטבח ששוחררה על-ידי אריות האומה עם עוד שלושה חטופים והובילה לשעות קטנות של שמחה גדולה.

נועה ארגמני, הילדה של אימא המייחלת לפוגשה טרם שתשיב נשמתה לבוראה, הילדה של אבא הנאחז בציפורניו ברסיסי התקווה, ועתה נותרו אחד לשני, איך הפכה בין החלטה אחת מנועה הלאומית לנועה האיומה?

הניחו לנועה, הניחו לנועה ארגמני לרפא את שברה, הניחו לנועה להתאבל על אימה, הניחו לנועה לחבק את אביה, הניחו לנועה להתגעגע לאהובה החטוף, הניחו לנועה.

נועה, חטאה בחטא שאין לו כפרה, חטאה הנורא והאיום, חטא בל יכופר, חטא שאפילו מירוק במסרקות ברזל מלובנות לא יוביל לכפרה. נועה העזה להצטרף לנסיעה ההיסטורית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

נועה העזה להמות את פי הממונים מטעם עצמם על הרגישות, על המוסר, על הצדק והחרות, העזה לחשוב עצמאית, לקבל החלטות, עמדה על דעתה מול המוכנים להניף דגל כניעה לבן ובלבד שלא יונף דגל ניצחון ישראל על הטובחים, האונסים, השוחטים, השורפים, החוטפים, על החרדה שמא ננצח ונכריע את אנשי התועבה והניצחון ייזקף גם לראש הממשלה שנוא נפשם.

נועה ארגמני, אינה פוליטיקאית, היא מסרבת בתוקף להיכנס לפוזיציה ולמסגר עצמה בעד או נגד. נועה, בחרה לצאת עם אביה, משפחות חטופים ומשפחות שכולות עם ראש הממשלה ורעייתו להשמיע את קול החטופים, להביא את נאקת המתייסרים במנהרות, להשפיע בעצם נוכחותם. לעבור מ"חטופים", לפנים, לשמות, לרגשות, לעיניים גדולות ואוהבות, מיוסרות, לחלומות של מי שזקוקים כל כך לתקווה, לאסוף בכל יום מחדש את רסיסי עצמם, להביט במראה, לבדוק שאתה עדיין חי ולהתחיל את מסע הייסורים למען החטופים, החיים והמתים.

הניחו לנועה ולאביה, אל תכניסו אותם למעגל השנאה והאיבה. כשאתם כותבים את דברי הבלע, כשאתם מטפטפים את הארס, כשאתם פולטים את הסחי והמיאוס ממקלדתכם, תחשבו רק לרגע על נועה, נועה הגיבורה, נועה היתומה, נועה המתגעגעת וחרדה לאהובה המצוי בלא נודע.

הם שופכים את ביב השופכין שבמוחם ללא רחם, עם שם ומשפחה מלא, עם תמונות מחויכות, כן אתם, אורי יעקב, מרצ'לו גל, מיכאל זילברגר, אבי דגן, איציק עובדיה, מירב נבו, רן קורן, אבנר אלון, דליה מתתיהו גולדין, שרה שוורץ, שלמה לירן, יואב פלוטנק והרשימה ארוכה יותר מהגלות. הם הכותבים כי הם: "ביביסטים, בושה, יריקה בפרצוף שלנו, פסיכו ביביסט נרקיסיסט, להוציא אותם ממשפחת החטופים, מאכזבת, עלובה, טיפשה, אנשים פגנים, חלולים. גם עיתונאים, כמו אורי משגב, דן מרגלית.

"נועה ארגמני, ואביה צריכים להתבייש עד יומם האחרון, בהסכמתם לשמש תפאורה בטיסת הזוג המטורלל הזה", ואחר הוסיף, "הייתי מעדיף שהיא תישאר בשבי וזמורה ז"ל היה בחיים, נועה, תתביישי לך .... ירקתם למשפחת זמורה בפנים? זה נמשך ומקצין, מחליא ומחריד, אלה הם פני הכיעור והרוע, פני השנאה, פני הרגישות הסלקטיבית, פני עריצות המיעוט.

הניחו לנועה ארגמני ולאביה, הניחו להם לשקם את הריסות חייהם, את חורבות נפשם, את הזיכרון הנורא והגעגוע האינסופי, הניחו להם.