בית המשפט העליון - הסיבה לחוסר האמון במערכת המשפט כולה

האם מערכת המשפט אמורה להוביל את החברה? האם עליה לשקף את החברה? האם עליה להיגרר אחרי החברה? התשובה היא מורכבת, בייחוד בישראל אשר רבים מתושביה היגרו ממדינות אחרות וגדלו על ברכי תרבויות שונות. החברה איננה מקשה אחת ובכל דרך בה בית המשפט משתלב במארג החברתי הוא מתקשה לרצות את כולם.

על דבר אחד חייבים כולם להסכים - הגוף שעומד בראש הסולם לקביעת העדיפיות של החברה הוא ריבון העם, הכנסת. הביטוי לעדיפויות האלה נקבע באמצעות חוקים, ולכן בכל מקום בו יש חוק, בית המשפט חייב להתכופף בפניו ולפסוק על פיו, למעט חריגים מאוד מאוד קיצוניים.

אך לא כך בית המשפט פועל. בית המשפט סיגל לעצמו שיטה עוקפת חוק, תוך שימוש בעילת הסבירות ובחוקי היסוד, באמצעותם לוקח בית המשפט את החברה בישראל למקומות שהיא לא רוצה להיות בהם, בייחוד לא במצב הביטחוני החמור שמלווה אותנו לאורך השנים, תוך שהיא מאפשרת למיעוט קיצוני לשלוט בפועל במדינה, כי בית המשפט מגבה את המיעוט הזה בהצהרותיו ובפסקי דינו, ואוכף על רוב הציבור מדיניות שהוא כלל לא מעוניין בה או לפחות הוא לא מוכן לשלם את מחירי אכיפתה או את הניסיונות הכושלים לאכיפתה.

בחילת השנה שעברה התקיימו בחירות. מפלגת השלטון קמה בבוקר שלאחר הבחירות על צד שמאל, שלפה מהמגירה תוכנית אשר יסודותיה מאוד איתנים, אך הדרך בה ציפתה להגשים את התוכנית הייתה הזויה ומסוכנת. חברי הממשלה ניסו לתקן בחטף תקלות חמורות שהצטברו במשך עשרות שנים עקב מדיניות בית המשפט ועקב הכניעה של הכנסת לבריונות של בית המשפט. הם ניסו לגמול נרקומן מאוד כבד ללא תחליפי סם, ללא תהליך מאוד ארוך של גמילה, אז הרחוב ה"ליבראלי" המכור למצב הקיים נכנס לקריז והתחיל להשתולל.

ומה עשה בית המשפט העליון? עודד אותו. בית המשפט העליון בעצמו מכור לעצמו ולשיטותיו, וגם הוא נכנס לקריז. ומה הדבר החמור ביותר שראינו אז? ראינו סרבנות לשירות, התניית שירות באכיפה של עמדות הסרבנים המועטים על כלל הציבור, ובמקום לגנות את התופעה המחליאה והמסוכנת הזו, בית המשפט עודד אותה בשתיקתו.

ומה הפלא אם כן שהיום אנו רואים מפגינים המזלזלים בבכירי המשפט, המסרבים לקבל את סמכות מערכת המשפט, והרי מערכת המשפט הקיאה אותם בייצגה מיעוט קטן אך מאוד קולני ופוטוגני בציבור, והתעלמה ממרבית הציבור, ציבור שבחר כדת וכדין את כנסת ישראל, והכנסת בחרה בראש ממשלה ובממשלה.

אם רוצה בית המשפט להחזיר לנו את שופטינו כבראשונה, עליו להתוות דרך קשה וארוכה, תריסר שנים, במהלכה יסיג בית המשפט לאחור, בהסכמת הכנסת, את "הישגי" האקטיביזם השיפוטי, במסגרת זו יצמצם בית המשפט באופן דרסטי את מעורבותו בחברה, בית המשפט יגנה באותה לשון ואותו אופן סרבנות מימין ומשמאל או שלא יגנה אף אחת מהם.

בית המשפט יכול להפוך עצמו לקישוט, היכל פאר, כסאות גבוהים, מילים מפוצצות ותו לא, והוא יכול לחזור ולהיות בית משפט כפי שהיה לפני 40 שנה. הוא יכול להשיב שופטינו כבראשונה, הכל בידיו.