קומבינה בוועדה למינוי שופטים

לפני חודשים אחדים, במהלך ראיון, סיפרה גב' אתי אשד, שהייתה בעבר דוברת משרד המשפטים, אודות שיחה שהייתה לה עם נשיא בית המשפט העליון בזמנו, אהרן ברק. באותה שיחה העלה ברק בפני אשד את סוגיית בחירת אשתו, אלישבע ברק, לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה.

להלן ציטוט מדבריה של גב' אשד באותו ראיון: "הרבה זמן היא [אלישבע ברק - י.ד] הייתה מועמדת בוועדה לבחירת שופטים. עכשיו אתה יודע, הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת פעם בחודשיים פעם בשלושה חודשים לפי הצורך, לפי כמות השופטים שצריך למנות, והוועדה שבה היא [אלישבע ברק] מונתה נדחתה כמה וכמה פעמים. עד שהגיע המועד. ואז, יום שישי אחד אני חוזרת באוטובוס מישיבה אצל שר המשפטים בתל אביב. אני חוזרת באוטובוס ואני מקבלת טלפון מאהרן ברק. ואהרן ברק אומר לי: אתי, תשמעי, אני מבין את ישו. אפילו אם היהודים לא הרגו אותו הם הוציאו לו את הנשמה". ולמה הוא אמר את זה? כי הוא היה נורא סקרן לדעת למה אשתו מועמדת כל כך הרבה זמן בוועדה ולא נבחרה". עד כאן הציטוט.

אכן, בהחלט ניתן להבין סקרנותו של בעל לגורל אשתו. אלא שהייתה כאן סיבה נוספת מעבר לסקרנות גרידא - סיבה שהייתה קשורה גם בגורלו האישי של ברק עצמו. ובמה דברים אמורים: ביום 19.7.95 התכנסה הוועדה לבחירת שופטים ובחרה - כצפוי ובהתאם למסורת הסניוריטי - את ותיק השופטים, השופט ברק, לכהונת נשיא בית המשפט העליון במקום הנשיא הפורש מאיר שמגר (החילופים עצמם התקיימו ביום הולדתו ה-70 של שמגר ב-13 לאוגוסט).

אלא שחמישה ימים בלבד קודם לכן, ביום 14.7.95, בחרה הוועדה את אשתו של השופט ברק, הגב' אלישבע ברק, לכהונת שופטת בית הדין הארצי לעבודה. הדבר כמובן שאינו מקרי: בחירתה של גב' ברק התקיימה ברגע האחרון ממש - קודם שבעלה השופט אהרן ברק נכנס לתפקידו כנשיא. שהרי זאת לדעת: הנשיא מכהן, מתוקף תפקידו, כחבר הוועדה למינוי שופטים, כך שבחירתה של גב' ברק, לפני תחילת נשיאותו של בעלה השופט ברק, נועדה למנוע בעיות של מראית עין וטענות בדבר נפוטיזם, לזות שפתיים וכיוצא באלה מומים ופגמים.

במילים אחרות, כשאלישבע ברק נבחרה לבית הדין הארצי, בעלה אהרן ברק עדיין לא היה נשיא בית המשפט העליון והוא לא היה עדיין חבר הוועדה למינוי שופטים וכמובן שלא השתתף בהליך בחירתה. החברות של ברק בוועדה החלה מאוחר יותר כשאלישבע ברק כבר הייתה שופטת בבית הדין הארצי. אבל דומה שהסמיכות הזו - הכל כך שקופה - שבין שני המינויים הללו, לא רק שאיננה מונעת את בעיית מראית העין אלא דווקא מדגישה אותה.

סיבת הסמיכות הזו בין שני המינויים ברורה על פניה והיא מבהירה את הלחץ שבו היה ברק נתון: ברק חשש שאם הליך מינוי אלישבע ימשיך להיגרר תיווצר התנגשות מועדים - כיוון שאת יום כניסתו של ברק לתפקיד הנשיא - החל ביום הולדתו ה-70 של שמגר - לא ניתן היה לדחות, ואם עד אז אלישבע ברק לא תמונה לבית הדין הארצי, כי אז ברק כבר יהיה חבר בוועדה למינוי שופטים - דבר שרק יגביר את המבוכה. וכיצד פתרו את הבעיה? הוציאו לברק את הנשמה - עד שבא לציון גואל עם ארומה של ישראבלוף.