מכתב הפצ"רית: "ברגשי צער עמוקים" ו"מערכה תקשורתית" - אבל בלי מילה על התצהיר לבג"ץ

במכתב הפרישה שפרסמה (31.10.25) אלופה יפעת תומר-ירושלמי היא מבקשת להדגיש כי פעלה ל"שירות ביושר, מקצועיות וממלכתיות" מול "מערכה תקשורתית חסרת תקדים". אלא שמאחורי השורות הרשמיות מופיעה הודאה מהותית: "כמי שעומדת בראש הפרקליטות הצבאית... הוצאתי חומר לתקשורת... אני נושאת באחריות מלאה לכל חומר שיצא לתקשורת מתוך שורות היחידה". במקביל, היא אינה מתייחסת כלל לסוגיית התצהיר לבג"ץ ולביקורת על הבדיקה הפנימית שנעשתה בפרקליטות.

הפצ"רית פותחת ב"רגשי צער עמוקים" ומודיעה על סיום תפקידה "לאלתר". לדבריה, מעל שלושים שנות שירות, מהן שלוש וחצי כפצ"רית, הוקדשו ל"שליחות, יושר ומקצועיות". היא מתארת "מערכה תקשורתית" שכללה "פרסומים שקריים" ו"סרטון כזב מעוות" שהוביל, לטענתה, לפגיעה חמורה באמון הציבור בפרקליטות הצבאית ולפגיעה ביכולתה למלא את התפקיד. מכאן, קובעת תומר-ירושלמי, "נחה דעתי כי נכון וראוי שאסיים את תפקידי לאלתר".

באותו מסמך היא שבה ומדגישה את ערכי ה"ממלכתיות, יושרה, מקצועיות ואחריות", ומודה לכלל המערכת - מהרמטכ"ל ועד אנשי הפרקליטות - על "עבודת הקודש". אלא שהסעיף המעשי היחיד שבו היא נוטלת אחריות אופרטיבית הוא תיאור הפעולה של הוצאת חומר לתקשורת "כדי להדוף תעמולה שקרית" כביכול.

ההודאה שבין השורות - ומה חסר

המשפט המרכזי במכתב אינו נוגע לערכים או לתחושות, אלא לפעולה: "הוצאתי חומר לתקשורת... אני נושאת באחריות מלאה". זוהי הודאה פומבית במעשה ההדלפה מן המערכת, והטענות לנימוקיו. לצד זאת, ישנו חוסר בולט: אפס התייחסות לתצהיר הכוזב לבג"ץ, אף שהמכתב מזכיר פעם אחר פעם את חשיבות שמירת החוק. כך נוצר פער חריף בין רטוריקה של "שלטון החוק" לבין היעדר מענה לסוגיות ליבתיות שעלו בחודשים האחרונים.

גורמים במשטרה מבהירים כי "החשודה המרכזית בפרשה היא הפצ"רית המתפטרת" וכי היא "תיחקר באזהרה בימים הקרובים". לפי אותם גורמים, ההודאה על הוצאת חומר לתקשורת מציבה אותה ישירות בציר ההדלפה ומרחיבה את יריעת הבדיקה גם לשאלות של בדיקה פנימית פיקטיבית וטיוח.

ביקורת נוקבת על המהלך - ונזק ראייתי אפשרי

הביקורת המתחדדת סביב המכתב נוגעת לעצם פרסומו ערב חקירה. במקום למסור גרסה במשטרה, בחרה תומר-ירושלמי לפרסם גרסה תקשורתית שמשרטטת את קו ההגנה ומאפשרת לכל המעורבים ללמוד אותו מראש. המבקרים טוענים כי "המכתב עצמו מהווה שיבוש" וממחיש יחס מקל כלפי "אנשי שלומנו" - מי שמחזיקים בתפקידים בכירים ויכולים להשפיע על סדר היום התקשורתי והמשפטי.

שאלות אחריות פיקודית ומינויים חריגים

בכירים בצה"ל קוראים לחקור גם את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ודובר צה"ל דניאל הגרי, על-רקע טענות לשחיתות במערכת המשפטית-צבאית ולהתנהלות פיקודית בלתי מספקת בסוגיית ההדלפות והבדיקות הפנימיות. בתוך כך, אלוף-משנה גל עשהאל - סגן הפצ"רית שסומן כיורש ושניהל את בדיקת ההדלפה מבלי שמצא ממצאים - הועלה בשבוע האחרון לדרגת תת-אלוף וקיבל במקביל את המינוי לראש חטיבת הדין הבינלאומי. זהו צירוף תפקידים ודרגה חריג, המעורר סימני שאלה על מנגנון האחריות הפנים-מערכתי.

מה המשמעויות מעתה

הודאתה של תומר-ירושלמי באחריות להוצאת חומר לתקשורת - לצד היעדר התייחסות לתצהיר ולתהליך הבדיקה הפנימית - הופכות אותה, בפועל, לציר המרכזי של החקירה. המשטרה צפויה לגבות ממנה עדות באזהרה, לבחון את תהליך קבלת ההחלטות בלשכת הפצ"רית, ואת קשרי הפעולה מול גורמי פיקוד ותקשורת. שורת השאלות שנפתחת: האם הייתה הוראה מסודרת להדלפה, האם הוטו מסקנות בדיקה, ומה עלה בגורל הדיווחים לבג"ץ ולגורמי האכיפה.

מאחורי מעטפת של "צער עמוק" וקריאה ל"מנהיגות אחראית", מכתב הפרישה של הפצ"רית כולל הודאה על הוצאת חומר לתקשורת - ללא מענה לנקודות הכואבות ביותר בפרשה. בכך הוא אינו סוגר חשבון, אלא פותח אחד גדול יותר: אחריות פלילית ואירגונית, אחריות פיקודית, ומבחן אמון ציבורי למערכת שאמורה להיות חוד החנית של שמירת החוק בצה"ל.