חוכמת העומד מהצד

ב-18 ביולי 2023, פורסם במסגרת הפודקאסט "אחד ליום" ראיון שערך אלעד שמחיוף עם סא"ל (במיל.) עומר דנק תחת הכותרת "להבין את מחאת הטייסים".

עומר דנק הוא סא"ל במילואים, נווט בחיל-האוויר, שירת בחטיבה האסטרטגית באג"ת, מהנדס מערכות מידע, בעל תואר שני ביחסים בינ"ל בניהול מו"מ וקבלת החלטות.

בהקדמה לפודקאסט נכתב כדלהלן:

סביב המהפכה נולד לא מעט מחאות, אבל יש מחאה אחת שנדמה כאילו לאפקטיבית ומדוברת יותר מאחרות. זו מחאה שהובילה לדיונים סוערים על המצב הביטחוני של ישראל, על המבנה החברתי של הצבא ושל המדינה בכלל, על פריבילגיה, על אשכנזים ומזרחים, על ימין ושמאל - וכל זה סביב כמה. מאות אנשים בסך-הכל. אז הפעם ב"אחד ביום", ננסה להבין את מחאת הטייסים. אורח: סגן אלוף במילואים עומר דנק, נווט קרב בחיל-האוויר.

להלן קטע מהראיון:

אלעד שמחיוף: אתה באופן אישי קיבלת החלטה מה אתה עושה?

עומר דנק: אני באופן אישי קיבלתי החלטה מה אני עושה, אני לא אפסיק את שירות המילואים שלי מחר או השבוע, אבל יש לי קו אדום מסומן ברור של מה הוא, הוא לא רחוק מעבר, הוא קיים, וזה נובע מסיבות אחרות ממה שהיו לו הייתי היום נווט פעיל במילואים.

אלעד שמחיוף: כלומר, אם היית היום נווט, אז הקו האדום שלך היה כבר מאחורינו בעצם?

עומר דנק: אם הייתי היום נווט, אני חושב, זה חוכמת העומד מהצד, היא תמיד יותר קלה, כן? אם הייתי היום נווט, אני חושב שהעברת הנוסח שאושר היום לעילת האי סבירות בקריאה שלישית [אישור הכנסת את הצעת החוק המבטלת את עילת הסבירות] היא מבחינתי הקו האדום.

אלעד שמחיוף: ברמה האישית, מה זה מבחינתך לא להתייצב למילואים? מה זה אומר?

עומר דנק: זה קרע עמוק בזהות שלי. המשקולת הגדולה הזאת של האחריות, היא יושבת עליי. ולכן זה בשבילי שרות המילואים, ולהפסיק לעשות מילואים, זה משבר זהות מאוד עמוק. במיוחד דרך אגב שיש לי ילדים, יש לי בן בצבא ובת שאמורה להתגייס בשנה הבאה. בסוף זה גם חלק מהדיאלוג איתם, כי הם חיילים בסדיר והם עדיין הולכים לשרת [בצה"ל]. אז אני לא יכול, חוץ מלהגיד שזה באמת משהו כל כך קשה, שאני לא יודע לבטא אותו במילים יותר מזה, קשה לי להסביר את זה בעוד דרכים. לא בטוח שיש לי מילים טובות.

אלעד שמחיוף: וכמה אנשים חושבים כמוך שאנחנו מתקרבים לאיזה קו אדום, ואחריו לא ימשיכו להתנדב למילואים?

עומר דנק: אני לא ישנתי בלילה ממה שאני חושב בעניין הזה.

אלעד שמחיוף: של כמה אנשים חושבים כמוך אתה מתכוון?

עומר דנק: כן. אני לא יודע אם זה תהיה התוצאה הסופית, כי בסוף צריך לחתום. אבל אני לא ישנתי בלילה היום.

אלעד שמחיוף: תסביר, מה המשמעות המעשית שיש במסה הגדולה של מילואימניקים שיודיעו שהם לא יתייצבו לשירות בחיל-האוויר?

עומר דנק: הסוגיה היא שאנשים בהתחלה הם זמינים כי אם תהיה מלחמה איש לא יגיד לא, איש לא יבוא למלחמה, זה עניין לא רציונלי [התכוון לומר כולם יתייצבו לשירות צבאי בזמן מלחמה]. בסוף אתה בא להגן, אין ברירה. אבל ככל שיחלוף הזמן, הם גם לא יהיו כשירים [לשירות מבצעי]. כי אם מחליטים להפסיק, אז אוקיי, מחר בבוקר אתה כשיר, בעוד שבוע אתה כשיר, בעוד שבועיים אתה כשיר, בעוד חודש אתה טיפה פחות כשיר, בעוד חודשיים אתה עוד פחות כשיר, ובעוד חצי שנה אתה לא כשיר. אז ההחלטה היא דיכוטומית. ושתיים, גם הם יתחילו, כמו שקרה לי, אתה מתחיל להתנתק, ולעזוב, ולמלא את היותר מיום בשבוע שאתה עושה בטייסת, להתחיל למלא אותו בעבודה ובזמן ובדברים אחרים. כי זה לא יום שנשאר חופשי אם החלטת להפסיק. אז התהליך ההדרגתי שיקרה, ואני חושב שהוא תהליך אסוני שאני פשוט לא מסוגל לדמיין כמה נורא הוא הולך להיות אם זה יימשך. הוא יהיה כזה שבעוד זמן לא רב, חלקים מרכזיים בכשירותו המבצעית של חיל-האוויר ייפגעו.

אלעד שמחיוף: אז אדרבה, אני לוקח את מה שאתה אומר, אתה לא ישן בלילה, אתה מבין את המשמעות, את הנזק האפשרי. זה לא חוסר אחריות? אי-אפשר למחות נגד החקיקה בלי לפגוע בכשירות של חיל-האוויר ובעצם בכשירות של צה"ל ושל מדינת ישראל?

עומר דנק: יתרונה של דמוקרטיה הוא בכך שיש בה השתתפות אזרחית רחבה ורצון רחב של האזרחים לתרום למדינה, מכיוון שזאת המדינה של האזרחים. שלטון צריך להשיג את רצונו של העם, לרצות להתנדב ולתרום. זה תפקידו של השלטון. ב-75 שנות המדינה הצליחו כל הממשלות שהיו להשיג תמיכה רחבה ורצון רחב של העם למהלכים שלהם, וכיוון שהם זכו, הם הרוויחו ביושר את האמון של האזרחים, הם קיבלו בתמורה את המשך ההתנדבות שלהם, כולל לשירות המילואים. אבל התנדבות היא לא משהו שאפשר לחייב, היא לא משהו שאפשר לדרוש. היא משהו שצריך להשיג. אז אני חושב שהכישלון הגדול ביצירת האמון הוא על הממשלה. אנחנו בתור מתנדבי מילואים אנחנו אזרחים. אני לא מנצל את תפקידי הצבאי כדי לכפות על הממשלה בכוח צבאי משהו בניגוד לרצונה. אני לא משתלט על בניין הכנסת ואני לא מפציץ אותו עם מטוסים בשונה ממה שאנשים ניסו לרמוז. אני בסך-הכל אומר שב... [משנה את המשפט] או לא אני אומר, כאילו אנשים אומרים, אוקיי, במצב הזה אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה עם המהלך הזה בתור אזרחים. זו דרך אגב הסיבה שלראשי הצבא לא היו כלים להתמודד עד היום עם המהלך הזה מכיוון שזה לא מהלך צבאי זה מהלך אזרחי של מתנדבים.

אלעד שמחיוף: טוב, יש מי שיגיד שאתה מציג את זה באופן קצת תמים, כי אומנם אתה לא לוקח כמובן מטוס ומפציץ את הכנסת, אבל ברגע שאתה והחברים שלך לא מתייצבים למילואים אז אתם מאפשרים לאויבים שלנו חלילה בפוטנציה, כן, לעשות את הדבר הזה. אבל תשמע, הדיון הוא לא שחור ולבן כי יש נטייה להציג את המצב כאילו יש רק שתי קבוצות. אחת שמתנגדת לחקיקה והחליטה לא להתנדב למילואים, ומולה קבוצה שנייה שתומכת בחקיקה, או לפחות חושבת שצריך להפריד בין הדברים, והיא נחושה להמשיך להתנדב. אבל אני מניח שגם בתוך הקבוצה שלך, זו שמתנגדת לחקיקה, שמדברת על הפסקת שירות המילואים, גם שם יש הרבה דעות. יש אנשים שמציבים את הקו האדום שלהם במקומות אחרים.

עומר דנק: כן. לא בכדי התכנסו כ-450 אנשי מילואים, מתוכם, הרוב מהם טייסים מבצעים, או נווטים מבצעיים בטייסות, לשמוע את המשמעויות של הנוסח הנוכחי של עילת האי הסבירות, איך זה משפיע עליהם בכל השיקולים שדיברנו קודם. ואני חושב שזה באמת החלטה כבדה מאוד, שנורא קשה לקחת אותה. אז ברגע שהכריחו אותך לקחת החלטה כל כך כבדה, וכל כך דיכוטומית, כאילו, אתה מחליט להפסיק. ולכן אנשים לוקחים ברצינות ומנסים להבין איך זה משפיע עליהם.

אלעד שמחיוף: מה עוצמות הדיון? כלומר, אני מדמיין חדר מלא באנשי מילואים, טייסים, נווטים, שמנהלים ביניהם דיון ואומרים, אוקיי, [עם] מה אני מוכן לחיות? ואני מניח שבגלל שזה לא מדע מדויק, בגלל שזה בא גם הרבה מהבית ועולם הערכים וכדומה, שיש פה ויכוחים אמיתיים.

עומר דנק: נכון.

אלעד שמחיוף: כי בסוף אף אחד, כלומר ההשפעה היא לא אם אני עכשיו עומר [דנק] אומר אני לא מגיע למילואים. ההשפעה ברור היא צריכה להיות במסה. אז אתה רוצה לשכנע כמה של יותר אנשים שהקו האדום שלך הוא גם צריך להיות הקו האדום שלהם.

עומר דנק: אני לא חושב שזה עניין של שכנוע של זה את זה.

אלעד שמחיוף: אז מה?

עומר דנק: אני חושב שזה החלטה אישית שתתבטא בצורה קולקטיבית מתוך אלה שיחליטו להפסיק. זה מה שאנחנו נראה, אנשים יחליטו בעצמם, זאת אומרת, זה לא ויכוח מה אנחנו עושים כקולקטיב, אין פה הנהגה שמחליטה ויש בה הצבעה דמוקרטית שיוצאים, אלא אנחנו נראה את התוצאה של סך ההחלטות האישיות, וכן, אני מניח שלכמות ההחלטות האישיות, אם יחליטו להפסיק, תהיה השלכה על איך כדור השלג הזה יתגלגל, כמו בכל דבר חברתי. [סימוכין]