'המסעדה של הערבים"

במרחק ריח והד מביתנו הייתה לפנים מה שמכונה במקומותינו "מסעדה ערבית". לא אחת נשאה רוח מזרחית אל נחירינו את ניחוחן המשכר של אומצות הבשר שלה. הכל ידעו את שמה (אל אסלה) ובכל זאת כך כינו אותה. הבעלים והמלצרים היו אדיבים, חביבים, מאירי פנים. לפעמים היינו פוקדים אותם, או לוקחים לביתנו את השילוש הקדוש: חומוס-צ'יפס- סלט. זול ומשביע. לעתים רחוקות, שיפודים.

עם הזמן, כדרכם של בני אדם, התחבבנו אלה על אלה. הם ידעו את התפריט הקבוע שלנו והכינו אותו מבעוד מועד. לימים נסגרה המסעדה. לימים נפתחה, מעט רחוק יותר, אבל עדיין קרוב למדי לביתנו, מסעדה ערבית. אף לה יש שם (טורעני), אבל גם היא, כקודמתה, מכונה בפינו, ובפי רבים "המסעדה של הערבים". כאשר אנחנו שואלים לפעמים את הילדים ו/או את הנכדים אם להביא משהו לאכול, הם יודעים כי מדובר במסעדה המזרחית המוכרת והידועה, המסעדה של הערבים.

לא אחת אני תוהה, מדוע יש זיהוי מיידי, אוטומטי ואינסטינקטיבי (גם בעברית!) של ערבים עם חומוס-צ'יפס-סלט? מדוע התקבעה בתודעה הקולקטיבית של היהודים בארצנו, באופן טבעי וברור, היות הערבים בעלים בלעדיים של מסעדות מזרחיות? הלא לא יעלה על הדעת שאשאל, לדוגמה, בבית - רוצים שאסע להביא משהו מהמסעדה של היהודים?

אני מוכן לחרוך ידיי באש ולאחר מכן, חרוך ואף שרוף, לטבול אותן ואולי את כולי באמבטיית קרח, בעודי נשבע כי לא מע ט- בלשון המעטה - של מי שמודים ומצהירים כי לא יצביעו בעד מפלגה אשר העומד או הצפוי לעמוד בראשה לא יתחייבו שלא יצטרפו לקואליציה עתידית עם מי מהמפלגות הערביות בכלל ואם וכאשר יתאחדו למפלגה אחת בפרט; אני מוכן לעשות זאת גם בעודי מתערב כי גם בקרב מי שלא מהססים להודות כי הם מתעבים ואף שונאים ערבים יש רבים שלא בוחלים לאכול במסעדות מזרחיות, המסעדות של הערבים. אחרי הכל - מה רע ומה פסול יש בחומוס גם אם הכינו אותו ערבים?

מבקש לנצל במה זו כדי להעלות על נס את השירות המקצועי המופתי של רופא השיניים שלי (ערבי) את הרוקח שממנו אני קונה מוצרים רבים (ערבי) את המרצה הנפלאה לספרות עברית(!) (ערבייה) שאת מאמריה אני קורא בצימאון ובשקיקה, נהגי מוניות, קופאים ברשתות השיווק, ועוד.

אולי, לשם שינוי ולמען מיצוי הסיכוי לחולל אותו - כשם שצדקה מתחילה בבית, אולי גם את התיקון אתחיל בבית. מעתה ואילך לא אשאל עוד אם מישהו רוצה שאביא אוכל מהערבים; אנקוב בשם המסעדה. זה שינוי זעום, זעיר, זניח, אבל אולי הוא עשוי להיות, הלוואי, קצה חוט לקבלת הערבים כאזרחים שווים, לגיטימיים, הראויים כמו כל אדם וכל מקום בארצנו שהעסק שלהם ייקרא בשמו ולא ייוחס למוצא וללאום של הבעלים ושל העובדים.


נ.ב.מאמר זה נכתב שעות אחדות לאחר שהבאתי ממסעדת טורעני שבעמק יזרעאל חומוס-צ'יפס- סלט. היה אחלה (במלעיל).