שמחה מתוך צרה

חודש אדר הגיע, וההכנות ליום הפורים בעיצומן. באוויר מורגשת השמחה וההתרגשות לקראת היום - תחפושות וקישוטים מעסיקים את בני הבית מקטון ועד גדול. אולם, איך נוכל לשמוח ולרקוד בצל האירועים שעם ישראל עובר בארצו ובעולם?

טלטלות עוברות עלינו - פיגועים, רוחות מלחמה וכו'. אין שבוע שאין הרוגים הן מתאונות דרכים והן מפיגועים מהאויבים הסובבים אותנו. הדאגה הרבה מהמתרחש משפיעה על חיי המשפחות מדי יום ביומו. קשה מאוד במצבים אלו של ימי צרה בארץ ובעולם ובגבור הרשע והאנטישמיות בעולם להשפיע על הלב לשמוח.

האם במצב זה יהיה חכם למעט בחגיגות ימי הפורים? אם נביט על לוח השנה היהודי נראה שלאורך כל השנה קיימים מעברים בין עצב לשמחה. בחודש תשרי מימי הדין של ראש השנה ויום כיפור לימי חג הסוכות שבו חלה חובת השמחה - "והיית אך שמח" -. תוך כדי השמחה אנו נעצרים בהושענה רבה יום חיתום הדין וממשיכים לשמחת תורה.

כך נראה בחודש אדר. עוברים אנו מצום תענית אסתר אל שמחת חג הפורים. נמשיך הלאה לימי ספירת העומר - ימי האבלות על מיתתם של אלפי תלמידיו של רבי עקיבא וכן ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל עד בואכה יום העצמאות ומשם אל עבר חג השבועות יום מתן תורה.

לוח השנה מראה לנו שאנו בטלטלה תמידית מעצב לשמחה. השנה מורכבת וכל אירוע הוא משמעותי לטוב ולרע. יש לציין בסקירת ההיסטוריה של העם היהודי, את חודש אדר שבו לפני 2,400 שנים עמדה האימפריה הפרסית מול העם היהודי עם גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את העם היהודי. האימפריה הפרסית הייתה חזקה ובטוחה בכוחה ומשוכנעת בנצחיותה. העם היהודי שעמד מולה היה מפוזר ומפורד וחסר הגנה. והנה, ההיסטוריה מתהפכת, האימפריה הפרסית מאותה תקופה נעלמת מבימת ההיסטוריה ועם ישראל שהיה למטרה להשמדה שרד, וקם מחדש וחזר להיות שליט בארצו.

יש לראות בתענית אסתר המקדימה את יום הפורים כיום צום וזעקה כפי המובא ברמב"ם בהלכות תעניות (ה', ה') ששלושת ימי התענית המוזכרים במגילה, בשעה שריחף עליהם איום והשמדה - "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם' התענית באה לעורר את הלבבות שפורים היה יכול להיות יום חורבן אלמלא התפנית המטלטלת שהאימפריה הפרסית נכחדת.

מובא במסכת ברכות (ל', ע"ב) על בנו של רבינא שעשה משתה חתנים לבנו. תוך כדי השמחה הגדולה, הביא כוס יקרה בשווי של 400 זוז ושבר אותה לפניהם והם נעצבו. בשיא השמחה נשברה הכוס כמו בזמן הנישואים בשמחתם של חתן וכלה שהזוג בא בברית הנישואים החתן שובר את הכוס. זאת, כדי לזכור שגם בשיא השמחה אנו זוכרים את המציאות החסרה. וגם בשיא הכאב אנו מחפשים את הטוב ואת ההעצמה החיובית.

הלקח שיש לנו ללמוד בימינו מחודש אדר שהחודש הוא לא רק זיכרון היסטורי של אוזני המן ותחפושות, הוא גם תאריך שמזכיר לנו שמלחמות ואיומים עלינו הם לא לנצח. יש לנו אבא בשמים שמוביל את העולם ואת עם ישראל בנחישות, עוצמה ובאמונה בדרכו לניצחון.