תקדים מסוכן

אני מאמין גדול בדמוקרטיה הישראלית, וביכולת שלנו - הציבור הישראלי כולו - לפתור את הבעיות הפוליטיות שלנו בעצמנו. בדיוק בגלל הסיבה הזו אני מתנגד להעברת כוח ההכרעה בשאלות חברתיות ופוליטיות מובהקות מידי הכנסת והממשלה - לידי המשפטנים. וזה מה שאני חוזר ואומר לחברי משמאל - לא טוב לכם שאיתמר בן-גביר הוא השר לביטחון לאומי? אז תנסו בבקשה להחליף אותו במנגנונים הפוליטיים המקובלים. אל תחפשו קיצורי דרך בבג"ץ. זה לא דמוקרטי.

זו הייתה תובנה מרכזית של מורתי הגדולה פרופ' רותי גביזון ז"ל: המעורבות המוגזמת של המשפטנים בשאלות הציבוריות - לא רק שהיא הופכת את המשפט לפוליטי ושוחקת את אמון הציבור במערכת המשפט. היא גם מחלישה מאוד את הפוליטיקה הישראלית. וכפי שאפשר ללמוד גם מכתיבתו של פרופ' מני מאוטנר - זה גם חלק מההסבר לחולשתו של השמאל, שהתרגל להשיג דרך בית המשפט - את כל מה שהוא לא מצליח להשיג באמצעות שכנוע הציבור ורכישת אמונו במסגרת המנגנונים הדמוקרטיים המקובלים.

ואם בג"ץ לא אמור להיות "האח הגדול" שמזמינים למגרש אחרי שמפסידים במשחק - קל וחומר שגם טראמפ לא אמור להיות כזה. וזו הסיבה המרכזית - אם כי לא היחידה - שבשלה אני מתנגד למהלך שמוביל חברי פרופ' משה כהן-אליה, לנסות ולשכנע את טראמפ להטיל סנקציות, לא פחות, על בכירי מערכת המשפט אצלנו. מעבר לעובדה שמדובר במהלך שפוגע בריבונות הישראלית, ומעבר לתקדים המסוכן, וכל שאר הטעמים הטובים שנשמעו, מדובר בעיני פשוט במהלך אנטי-דמוקרטי מובהק, שפוגע בנו, האזרחים הישראלים שמבקשים להביא שינויים במסגרת כללי המשחק המקובלים.

אותי לא צריך לשכנע שנדרשת רפורמה עמוקה במערכת המשפט הישראלית. כמעט רק על כך אני כותב כבר כמה שנים. ולפעמים - שינויים חברתיים לוקחים זמן. לא תמיד משיגים כל מה שרוצים להשיג ואת כל מה שמוצדק להשיג בשנה או שנתיים או חמש. ועם כל כמה שהמצב מתסכל בהחלט - אני גם רואה שינויים חשובים. אבל כל זה לא משנה את העובדה שעלינו הדבר. וכל ניסיון לקצר תהליכים באמצעות מעורבות זרה - רק פוגע בנו ומחליש אותנו. כוונתך רצויה, משה, אך מעשיך אינם רצויים. לא כך.