הפצצות חיל-האוויר באירן

שילוב כזה של עדנה ועייפות - עדנה בשל שמיים פתוחים וכמעט העדר נ.מ. לא הייתה לטייסינו מעולם, למעט אולי בששת הימים לאחר חיסול חילות האויר של סוריה ומצרים, בצד ההישגים האדירים- ניטל על טייסינו לגבור על העייפות הנוראה כאשר סבב הפצצה נוסף בא מיד אחרי סבב קודם, עם הפסקה קצרה לחימוש, בדק ותדלוק. הפסקה שאין בה די למנוחה ואגירת כח. מרץ לא חסר.

לטייסינו ראויה אמרתו של צ'רצ'יל לטייסי בריטניה שעצרו בגופם ובתעוזתם את מתקפת הלופטוואפה על האי הבריטי לקראת פלישה נאצית כהבטחת גרינג ל"פיהרר" של "הרייך בן אלף השנים", וכך אמר צ'רצ'יל על טייסיו: "מעולם לא היו רבים כל כך, חייבים תודה גדולה כל כך למעטים כל כך!". כל משימה כזו באירן הצריכה טיסה של כ-2.000 ק"מ כאשר הטייס דרוך וממוקד לאורך כל הדרך, הלוך, הפצץ וחזור. . זכו טייסנו ללחום כתף אל כתף עם טייסים אמריקניים, מצויינים גם הם, אלא שהאמריקנים המריאו מבסיסים קרובים בהרבה מהמרחק שבין ישראל לאירן, או שנחתו והמריאו מנושאות מטוסים.

שיתוף הפעולה בין שני חילות האויר היה ועודו נפלא, למרות הקושי בתיאום למניעת תאונות וכפילויות. שני החילות הטיסו מטוסים אמריקניים, הגם בשינויים קלים, כמו אותו וו מפורסם בגחונם ללכידת הכבל המיועד לבלום מטוס הנוחת על נושאת. שאלה היא אם לא ניתן היה להגביר עוד את שיתוף הפעולה בהתאמת מטוסינו לנחיתה על נושאת מטוסים ולאמן את טייסנו לנחות ולהמריא על נושאת מטוסים אמריקנית ולחסוך בדלק, בשעות טיסה, בלאי מטוסים ולמנוחה קצרה. כל זה אינו אפשרי בזמן לחימה אך אולי ראוי לחשוב על כך לגבי לחימה משותפת בעתיד. ברור ששיתוף כזה מסובך אך דומה שהוא אפשרי. בינתיים אין לצפות לשימוש שלנו בבסיסים אמריקניים אשר בארצות ערב.

הארכת שירות החובה לחיילים המשרתים כיום

למרבה הבושה הממשלה ממשיכה בחקיקת חוק הגיוס שכולנו יודעים שכל מטרתו לשחרר משירות בצבא בחורי-ישיבות ואלו המסתופפים סביבן בלי ללמוד בהן, כאשר לצה"ל חסרים כ-15.000 לוחמים למילוי משימותיו וכאשר הלוחמים שחוקים אחרי שנתיים וחצי של מלחמה קשה ורבת-דמים לוחמי המילואים נקראים סבב אחר סבב, מאות ימים בשנה ועסקיהם נהרסים, משפחותיהם סובלות ולעתים מתפרקות, כאשר סטודנטים מפסידים שנות לימוד וכל זה בשל הרצון להחזיק בשלטון ולרצות לצורך כך בכספי ציבור את המפלגות החרדיות ובהסתמך על תמיכתם של בן-גביר וסמוטריץ'.

לשם כך מתכוונת הממשלה להאריך את שירות החובה של החיילים ששירתו כבר מעל שנתיים בלחימה שוחקת ובאובדן חיים, פציעות ונכות. למרבה הצער נראה שהארכת השירות אומנם תתבצע. אשר על כן אנו מציעים, כדי להמתיק מעט את רוע הגזירות, לשלם ללוחמים ששירותם יוארך משכורת של משרתי קבע, כולל הטבות שונות המוענקות למשרתי קבע. דומה שההגינות המינימלית מחייבת לאמץ הקלה זו למי שייגזר עליו להאריך את שירותו למען כלל ישראל שישא בתוספת זו,

בשם השם - רק לא מלחמת דתות

בעבר כבר התרענו שחלילה לנו, אזרחי ישראל ויהודים, להקלע למלחמת דתות. הדברים נכתבו לפני כשנתיים כאשר בכיכר המרכזית של עזה, טרם כתישתה, הוצבה חנוכית ענק. כתבנו שאין פסול בהצבת דגל לאומי של מדינת ישראל, בה חיים אזרחים בני דתות שונות, אך לא חנוכיה שהיא סמל דתי. לא יצאנו ללחום באיסלאם. מי כמונו סבל מקנאות דתית, אם מהיוונים מבית סילווקוס הסורי; מגזירות אדריאנוס; מגירושי ספרד ופורטוגל, מהאינקויזיציה; ממסעי הצלב ומרדיפותיהן של הכנסיות לסוגיהן; וגם מטבח בני קורייש היהודים בידי מוחמד; ממלחמות הוואהבים ומה"פרהוד" בעירק.

אנו חיים בעולם רווי דתות לסוגיהן, וככל שנראה בקומוניזם דת ששלטה בבריה"מ וקיימת עדיין בסין וקוריאה הצפונית. מדינת ישראל מקפידה על חופש דתי ומטפחת קשרי ידידות אמיצים עם מדינת הודו העצומה, רווית הדתות והפסלים, עם מגזרים נוצריים נרחבים בארה"ב וברחבי תבל. והנה שמענו על חיילים שוטים שלנו שאחד מהם ניפץ פסל דתי בעיירה נוצרית (!) וחברו צילם זאת ולמרבה הזוועה הם הפיצו את תצלומו של מעשה נבלה זה באמצעי התקשורת. הנזק לעם ולמדינה הוא אדיר וכמעט אינו ניתן לתיקון. טוב עשה הצבא שעצר את השניים ואת חבריהם שחזו במחזה ולא מנעוהו.

אולם העונשים שנגזרו על העבריינים הם מגוחכים. העונשים חייבים להיות חמורים בהרבה, כולל עונשי מאסר ארוכים, אין מקרים רבים שבהם כה נדרש עונש חמור "למען ישמעו וירָאו". מה נאמר עתה לאותם נבלים המתנכלים לבתי-כנסת ובתי-ספר או לבתי-קברות יהודים ברחבי תבל? יש כאן כישלון חינוכי נורא, אנו שומעים על ילדים בירושלים שיורקים על כמרים ומלכלכים כותלי כנסיות ואין מכהֶה בידם. זו אינה דרכה של היהדות, היא אינה מחפשת לשנות דרכי עולם ולגייר את הגויים. אנו מקווים להביא את הגויים למלא אחר שבעת מצוות בני נח, לפחות עד בוא משיח צדקנו שיתקן עולם במלכות שדי.