הסדר - ראו הוזהרתם

הדיון הציבורי על חנינה או הסדר בעניינו של נתניהו, שהתעורר אמש, מתנהל כאילו מדובר בשאלה מוסרית בלבד, או במהלך פוליטי שנועד "להרגיע את המדינה". אך לפני הכול, זו שאלה מעשית ופשוטה בהרבה: כיצד אוכפים הסדר כזה יום לאחר שייחתם, אם בכלל ייחתם.

לא מעט אזרחים שואלים את עצמם שאלה בסיסית: מה יקרה אם יינתן הסדר, תוענק חנינה, יושגו הבנות, ולמחרת בבוקר יודיע נתניהו כי חזר בו, שינה דעתו, או מפרש את ההסכם בדרך אחרת. זו אינה שאלה תיאורטית. במדינה דמוקרטית, ערכם של הסכמים נמדד לא ברגע החתימה, אלא ברגע ההפרה, אם היא מתרחשת.

הטעות הגדולה ביותר תהיה לבנות הסדר המבוסס על אמון אישי, רצון טוב, או ציפייה להתנהלות ממלכתית. הסדר כזה קרוב לוודאי יקרוס עוד לפני שיתחיל. אם בכלל מבקשים ללכת בדרך הזו, על ההסדר להיות בנוי אך ורק על מנגנונים משפטיים קשיחים, ברורים ומיידיים.

המשמעות פשוטה: לא הבטחות לעתיד, אלא צעדים שנכנסים לתוקף באותו רגע שבו הוא נחתם. התפטרות מיידית. אישור שיפוטי. התחייבות כתובה שאינה ניתנת לפרשנות יצירתית. סנקציה אוטומטית במקרה של הפרה. אפשרות לחידוש הליכים אם תנאי ההסכם מופרים. כל דבר אחר אינו הסדר, אלא הזמנה למשבר הבא.

הציבור כבר שבע ממהלכים דרמטיים שמוצגים כ"פתרון היסטורי", ומתגלים כעוד תחנה בדרך לעימות נוסף. לכן השאלה איננה האם נכון לתת חנינה או להגיע להסכם; השאלה היא האם המדינה מסוגלת לנסח הסכם שגם אדם חזק או חלש, אך מתוחכם ונחוש, לא יוכל לרוקן מתוכן יום אחרי.

אם התשובה שלילית, מוטב לומר זאת ביושר. כי הסדר שלא ניתן לאכוף איננו פשרה. הוא כניעה עטופה בנייר צלופן מחורר. ואת זה חייב לדעת נשיא המדינה.