אברהם אבינו. מתבייש
נוף בלי חדר: מחאה מוסרית ביפו
|
מבט חודר על תערוכה חדשה המפגישה את הציבור עם יצירותיה של נגה קלינסקי, ומעוררת זעקה כואבת נגד העוול המוסרי כלפי האוכלוסייה הבדואית והפער שבין ערכי המקרא למציאות בשטח |
הגלריה לאמנות ברחוב פורייה אחד ביפו מעשירה בחוויה אמנותית את קהל שוחרי האמנות בתערוכה הנושאת את השם "נוף בלי חדר". אוצרות התערוכה, שלומית אלטמן ומיכל ספיר, הציגו יצירות של עשרה אמנים. שלוש תמונות של האמנית נגה קלינסקי מפגישות את הקהל עם יחס לא מוסרי שלכם כלפי הגר הנתון בשליטתכם.
כמורה לתנ"ך שהדגיש בפני תלמידיו במשך יותר מארבעים שנות הוראה, חובה עליכם היום להתייחס למי שלא מבני עמכם, החי אתכם בין הירדן לים, כפי שמחייבת אתכם פרשת "קדושים" בספר "ויקרא" פרק י"ט פסוק ל"ג: "וְיָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם... כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ...".
התמונות של נגה קלינסקי ממחישות את עוצמת הפער בין העוצמה המוסרית של ארון הספרים היהודי ובין מציאות חיים רוויית אלימות כוחנית לא אנושית שלכם. בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת מעביר ממשל ישראלי קהילה בדואית, אחרי שנות חיים רבות בתל ערד, לאי שם בהרי יהודה. אחרי תוספת של מעל שבעים שנות חיים באי שם, רומס הממשל הישראלי ערכים מוסריים של קיומיות יהודית בארץ ישראל וממיר את "אָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" בפרשת "קדושים" בגירוש נוסף של עובדי אדמה מהחיים השלווים של נוקדים אל הלא נודע.
מצער שממירים את המחויבות בפרשת "קדושים" לראות בבדואי אזרח, בהרס עשרות שנות חיים של רועי צאן ועובדי אדמה בדואים, כדי להקים יישוב יהודי על אוהליהם המרופטים, על הפחונים הרועדים מקור בחורף ונבהלים מחום בקיץ. מול התמונות של נגה קלינסקי עמד מבויש אברהם אבינו, שקבע נורמות חיים לתושבים שלא מבני עמכם באומרו לאנשי חברון בספר בראשית פרק כ"ג פסוק ד': "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם...". לבושה הצטרף ספר "ויקרא" פרק כ"ד פסוק כ"ב: "מִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה לָכֶם...".
כשאני עומד מול התמונות של נגה, אני חש שלידי עומד מושפל פסוק י"ח מפרק י' בספר "דברים": "וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", בראותו את להבות האש המכלות חיים של מי שנועד להיות אזרח כמוני. לפתע ראיתי עוד דמות מושפלת כי פגעו בערכיה; היא הגיעה לתערוכה מפסוק כ' בפרק כ"ב בספר שמות: "וְגֵר לֹא תֹונֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". גם פסוק ט' מפרק כ"ג בספר שמות ניצב לידי והבהיר לי שהוא מבויש כי לא נשמרה הוראתו: "... וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר", ידיעה המחייבת: "לֹא תִלְחַץ אוֹתוֹ".
מהתמונות של נגה קלינסקי חשתי זעקה המתייצבת מול ארון ספרים יהודי ערכי ומוסרי, ודורשת ממנו לצאת בקריאה נועזת לעושי הרע בשמו להפסיק לשרוף את הערכים המוסריים שהוא העניק לנו. אין הצדקה שמעשים לא מוסריים של חמאס רצחני ידבקו בנו, וממשל ישראלי ממשיך לעצום עיניים כשמתנחלים מרשים לעצמם לשרוף בתים, לעקור עצים, לבזוז רכוש — לשרוף את נוף חייהם. כשיצאתי מהתערוכה נשענתי על מקלי, כואב שאכזבנו את אברהם ואיברהים בלכתם ארצה כנען. הם ביקשו רק רקיע לבן בלי מטרים עורבים; שרה והגר ביקשו רק רקיע חומל שלא ימטיר נשרים צמאים. צר לי ששני העמים מאכזבים את המשאלות של האבות.
כמורה לתנ"ך שהדגיש בפני תלמידיו במשך יותר מארבעים שנות הוראה, חובה עליכם היום להתייחס למי שלא מבני עמכם, החי אתכם בין הירדן לים, כפי שמחייבת אתכם פרשת "קדושים" בספר "ויקרא" פרק י"ט פסוק ל"ג: "וְיָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם... כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ...".
התמונות של נגה קלינסקי ממחישות את עוצמת הפער בין העוצמה המוסרית של ארון הספרים היהודי ובין מציאות חיים רוויית אלימות כוחנית לא אנושית שלכם. בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת מעביר ממשל ישראלי קהילה בדואית, אחרי שנות חיים רבות בתל ערד, לאי שם בהרי יהודה. אחרי תוספת של מעל שבעים שנות חיים באי שם, רומס הממשל הישראלי ערכים מוסריים של קיומיות יהודית בארץ ישראל וממיר את "אָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" בפרשת "קדושים" בגירוש נוסף של עובדי אדמה מהחיים השלווים של נוקדים אל הלא נודע.
מצער שממירים את המחויבות בפרשת "קדושים" לראות בבדואי אזרח, בהרס עשרות שנות חיים של רועי צאן ועובדי אדמה בדואים, כדי להקים יישוב יהודי על אוהליהם המרופטים, על הפחונים הרועדים מקור בחורף ונבהלים מחום בקיץ. מול התמונות של נגה קלינסקי עמד מבויש אברהם אבינו, שקבע נורמות חיים לתושבים שלא מבני עמכם באומרו לאנשי חברון בספר בראשית פרק כ"ג פסוק ד': "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם...". לבושה הצטרף ספר "ויקרא" פרק כ"ד פסוק כ"ב: "מִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה לָכֶם...".
כשאני עומד מול התמונות של נגה, אני חש שלידי עומד מושפל פסוק י"ח מפרק י' בספר "דברים": "וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", בראותו את להבות האש המכלות חיים של מי שנועד להיות אזרח כמוני. לפתע ראיתי עוד דמות מושפלת כי פגעו בערכיה; היא הגיעה לתערוכה מפסוק כ' בפרק כ"ב בספר שמות: "וְגֵר לֹא תֹונֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". גם פסוק ט' מפרק כ"ג בספר שמות ניצב לידי והבהיר לי שהוא מבויש כי לא נשמרה הוראתו: "... וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר", ידיעה המחייבת: "לֹא תִלְחַץ אוֹתוֹ".
מהתמונות של נגה קלינסקי חשתי זעקה המתייצבת מול ארון ספרים יהודי ערכי ומוסרי, ודורשת ממנו לצאת בקריאה נועזת לעושי הרע בשמו להפסיק לשרוף את הערכים המוסריים שהוא העניק לנו. אין הצדקה שמעשים לא מוסריים של חמאס רצחני ידבקו בנו, וממשל ישראלי ממשיך לעצום עיניים כשמתנחלים מרשים לעצמם לשרוף בתים, לעקור עצים, לבזוז רכוש — לשרוף את נוף חייהם. כשיצאתי מהתערוכה נשענתי על מקלי, כואב שאכזבנו את אברהם ואיברהים בלכתם ארצה כנען. הם ביקשו רק רקיע לבן בלי מטרים עורבים; שרה והגר ביקשו רק רקיע חומל שלא ימטיר נשרים צמאים. צר לי ששני העמים מאכזבים את המשאלות של האבות.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| נוף בלי חדר: מחאה מוסרית ביפו |
| תגובות [ 1 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |
| 1 |
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

