מגמות מדאיגות מעבר לגבול הסורי

בישראל בדרך כלל מתעניינים בשכנים רק כאשר משהו מתפוצץ או עולה באש, למרות שכדאי להעיף מבט מעבר לגבול עוד לפני שזה קורה בפועל. חזרתי עכשיו מכנס בגרמניה שבו שמעתי דברים קשים מאוד מהמשתתפים הסורים ביחס למה שקורה בארצם. בגדול הם מרגישים שסוריה סטתה מהמסלול, ולמרות התמיכה הגדולה של ארצות הברית, אירופה ומדינות ערב, אינה מצליחה להניע את הרפורמות הדרושות. בין הדברים היותר מטרידים ששמעתי מהם הייתה גם התייחסות לנושא הנשק המיועד עבור חיזבאללה ששוב זורם דרך השטח הסורי, בהעלמת עין של השלטונות לצידו.

הם דיברו גם על האיסלאמיזציה של כוחות הביטחון הסוריים, על חוסר יכולת של א-שרע להשתלט על הפלגים הקיצוניים ביותר שהעלו אותו לשלטון ועל העוני הקיצוני השורר במדינה. הדברים ששמעתי תאמו גם את הממצאים של סקר חדש שנערך ביוני 2026 על-ידי הארגון הסורי Syria in Transition בקרב 900 תושבים בדמשק, האזור הכפרי ליד דמשק והעיר חומס. הסקר חושף תמונה מדאיגה של חוסר שביעות רצון גובר מהתנהלותו של הנשיא אחמד א-שרע וממשלתו.

לפי הסקר, רק 20% מהנשאלים אישרו את ביצועי הממשלה ביוני, לעומת 25% באפריל, בעוד ששיעור המתנגדים לממשלה הזאת עלה מ-44% ל-52%. במקביל, שיעור הסורים הסבורים שהמדינה הולכת בכיוון שגוי זינק מ-30% ל-46%, בעוד שרק 25% מאמינים שהמדינה הולכת בכיוון הנכון לאחר הפלתו של משטר אסד. الנתונים משקפים אכזבה עמוקה מהשלטון החדש, שמתבטאת גם בקשיים כלכליים חמורים: 79% מהמשיבים דיווחו על קושי לעמוד בתשלומים ולהתמודד עם יוקר המחיה בחודשים האחרונים לביתו.

עם זאת, הסקר חושף גם פן חיובי ומעודד: כ-68% מהנשאלים תומכים בהוראת ערכים דמוקרטיים בבתי הספר. נתון זה מעיד על רצון עמוק לשינוי מבני ולדמוקרטיזציה, גם אם הממשלה הנוכחית לא עונה על הציפייה. פערים בולטים ניכרים גם בתחושת הביטחון ובשביעות הרצון משלטון החוק ושירותים ציבוריים, במיוחד באזורים עניים שבהם האחוזים צונחים לשיעורים חד-ספרתיים. על כך, וגם על אירועי העשוראא באירן ועירק והמשמעות הפוליטית של היום הזה ועל הפספוס האדיר של יוזמת רוג'רס משנת 1970 כתבתי בטור שלי "מעבר לגבול" בזמן ישראל ומשימות.