עניין של סגנון

זוכרים? כבר הספקתם לשכוח? הרי עד לפני כמה ימים השם "חיים יבין" היה על שפתי כול. מי לא סיפר בשבחו של יבין ז"ל, אין רבב, קטן כגדול, אשר דבק באישיותו. כל עיתונאי העלה על שפתיו את שמו, דיבר בשבח כישרונותיו. ועתה? האם הספקנו לשכוח, והיו אמצעי תקשורת שפסחו על שמו של יבין ז"ל, כאשר החליטו לשדר את סיכום חדשות היום? למה אנו נכביר בעוד ועוד ביטויי מחאה, או שכחה, לאחר ימים ספורים מאז נטמן יבין בשכנות עם ידוענים או אלמונים אשר קדמו לו באחיזה בגן עדן. אבל זו דרכה של מסורת בישראל: ממהרים לזכור אך ממהרים יותר לשכוח או להשכיח.

כאן איננו חושפים עוד נוהג לא-ראוי המאפיין את הצמדת המחמאות לזכרה של אישיות, אשר שמה נישא בפי כול. (ומי אינו צופה בחדשות הערב, באמצעות המִרְקָע הקטן?). ביקור חטוף בהר הרצל יחשוף לעיני המבקר את השמות של הידוענים אשר שמותיהם היו בפי כל לאחר חייהם או לאחר פטירתם. יבין ז"ל לא נטמן בהר הרצל, אלא בבית עלמין סמוך לתל אביב. נשתדל ששמו לא יישכח, ויונצח גם לאחר שנים, לעד. גם לאחר דורות, ייזכר שמו בהיסטוריה הקצרה של ארצנו.