אמן בחסד עליון

תערוכת הציורים של הצייר הלל בזק סחטה מפי ומפי אורחי התערוכה דברי התפעלות, ולא בכדי. ראיתי וממש נפעמתי ממה שראו עיניי. חשבתי שהצייר הוא אדם בשל ששקע בלימוד ציור, ואלה הם פירות לימודיו בסגנונו המיוחד, וביקשתי מיכל, לפני טקס השקת התערוכה, שתציג בפניי את האמן כדי שאוכל להתרשם ממנו ולכתוב עליו כתבה. מיכל נעתרה לבקשתי והציגה בפניי גבר צעיר שעמד בסמוך להוריו: גובהו בינוני, שיערו שטיני שנאסף בקוקו קטן במרכז ראשו, עטור זקן, חובש כיפה, עיניו בהירות וחתוליות, והחיוך... מקסים!

אוטודידקט

הלל עמד לפניי מחייך ולחץ את ידי. מסתבר שהוא מצייר כבר מגיל תשע. הוריו הבחינו בכישרונו היוצא מן הכלל והתירו לו לצייר כאוות נפשו. ואכן, הכישרון פרץ ממנו והלאה, ואת התוצאות הבלתי ייאמנו אנו רואים, בחלקן, תלויות על קירות מבואת התיאטרון. הבטתי בו ושאלתי את עצמי: "מה, בחור בן 23 בלבד יכול לצייר ציורים כאלה, בלי ללמוד ב'בצלאל', או שמורה יורה לו כיצד לצייר? איך ייתכן? מ-מ-ש ברכת האל!" אחרי "נבירה" בתולדות חייו של הלל, מסתבר שאכן הוא החל ללמוד ב"בצלאל", אך הפסיק את לימודיו שם.

למעשה, הלל הוא אוטודידקט וניחן בכישרון יוצא מן הכלל. כאמן, הוא נותן דרור למכחולו ובעל שליטה טכנית ואמנותית גבוהה המעוררת התפעלות. כשרואים את יצירותיו, מיד מבחינים שיש בהן דמיון רב ואפילו הומור. ניתן לומר עליו שהוא אמן בחסד עליון! בחור צעיר ומוכשר מאוד, מחונן ובעל כישרון טבעי עצום באמנות הציור, דבר שמיד ניתן לראות בציוריו עשירי הצבע וההבעה. היכולת שלו נראית כמו מתנה מלידה, וזאת לא רק תוצאה מתבקשת של לימוד.

אף אני הסתובבתי והבטתי בתמונות ולא האמנתי למראה עיניי. הרי סיפרתי לכם שאני "מתגוררת" בתיאטרון ירושלים, וככזאת, אני זוכה לראות תערוכות רבות ומגוונות של ציירים מוכשרים מאוד, אך ציורים כאלה של אמן כה צעיר לא זכיתי לראות בתיאטרון ירושלים!

דברי אוצרת התערוכה

ד"ר בת שבע גולדמן-אידה היא אוצרת תערוכות תיאטרון ירושלים שנים רבות, וכך כתבה על הלל וציוריו: "הלל בזק (נולד בירושלים, 2003) מציע מבט רחב על המתרחש סביבנו ובתוכנו ומאפשר לצופה להכיל בו-זמנית את הפירוד והאיחוי, השלם והחסר. בכך האמן מביע התנגדות לשטחיות ושואף להרחיב את האופקים של היחיד והחברה.

ביצירותיו, האמן מרבה לעסוק בנושאים בעלי זיקה למסורת יהודית וישראלית, וכן להיסטוריה ולתרבות כללית. הגרעין האנושי שאותו הוא שואף לזקק מוגש למתבונן באופן שהוא בו-זמנית אפי ומשחק על גבול עולמות הקריקטורה והפסיכדליה. מתוך בליל הדימויים עולים מוטיבים וחפצי טקס המאפיינים את התרבות שלנו ותרבויות מוכרות מהעבר, כגון: דמות הכהן, עמוד רומי, כדים, פרטי לבוש ועוד, עליהם אנו צופים ממבט על.

הציור 'הכהן הגדול' הוא דוגמה לדרכו של האמן לגשר על פערים ומקטעים ריקים באמצעות שלמות הקומפוזיציה, לשלב ולערבב מוטיבים מהותיים מהתרבות היהודית עם מיסטיקה מזרחית ואלמנטים קמאיים, ואת המשחק המחקרי עם צבע, טקסטורה ועומק המתעתעים בצופה ומאפשרים כשלעצמם נקודות מבט שונות ומקוריות."

עוד לא אמרנו: "אחת, שתיים, שלוש" — וכבר נמכרה תמונה שבה נראה משה דיין. ולא תאמינו אם אספר לכם ש"ספר המבקרים" העבה של התערוכה, שהוצב על מעין פודיום בסמוך להצגתה, היה כמעט מלא בתום הביקור הראשון בה! הקרואים עמדו בתור, אחד אחרי השני, וכתבו בו דברי הערכה והתפעלות. ואילו אני לא הספקתי לכתוב להלל בזק ב"ספר המבקרים", כי נחפזתי לרוץ לסרט שהזמנתי לצפות בו בתיאטרון באותו ערב, אך לא אוותר ואכתוב את התרשמותי מהתערוכה של הלל בזק בביקורי הקרוב בתיאטרון!

נעילת התערוכה בסוף חודש זה, אוגוסט 2026, אז אוצו רוצו לראותה שלא תחמיצו, ולא תאמינו למראה עיניכם!