ללא "הנחות סלב"

המשפט הפלילי נועד לשמור על הסדר הציבורי ולצקת נורמות להתנהגות בחברה מתוקנת. באופן כללי, ההכרעה על עצם ביצוע עבירה אינה מבוססת או מושפעת מזהות הקורבן. האינטרס הציבורי הוא שעומד לנגד עיני מערכת המשפט, והוא מחייב כל אדם לנהוג על-פי חוק; אך כאשר מדובר במקרה שבו העבריין פוגע בקורבנות ספציפיים, מתווסף לאינטרס הציבורי גם אינטרס אישי של הנפגעים לראות את הדין ממוצה עימו - ועשיית צדק זו חייבת להיעשות בשקיפות מלאה וללא משוא פנים.

ולראייה, פרשת הסרטון המודלף מבסיס שדה תימן הרעידה את המדינה. באוגוסט 2024 שודר בערוץ 12 סרטון ערוך ומגמתי מתוך מצלמות אבטחה בבסיס, שלוּוה בקריינות דרמטית של כתב המשפט של חברת החדשות. בסרטון זה נטען כי תשעה לוחמי מילואים מכוח 100 ביצעו מעשה סדום בנסיבות אינוס בעצור ביטחוני פלשתיני. הסרטון פורסם ונצפה ברחבי העולם למעלה מ-100 מיליון פעמים. הצפייה בסרטון הערוך הובילה לגינויים בינלאומיים חריפים, הכרזות באו"ם וחקירות חסרות תקדים כנגד לוחמי צה"ל, ואף הניעה מעשי נקמה קשים בחטופינו שהיו שבויים בעזה באותם ימים.

אלא שבהמשך התבררה התמונה העגומה: מדובר היה בסרטון מגמתי שנערך משני קטעים שונים, כאשר באחד מהם העציר המדובר כלל לא נכח במתקן. כתב האישום נגד הלוחמים לא כלל עבירות מין, והעציר עצמו שוחרר בהמשך חזרה לעזה "בטעות". לבסוף, התיק נגד הלוחמים נסגר כליל וכתב האישום בוטל, בין היתר בשל קיומה של "הגנה מן הצדק" והתנהלות פסולה של גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית.

במרכז הפגיעה הקשה הזו ניצבת הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, האלופה יפעת תומר-ירושלמי. מהחקירה שפתח השב"כ עלה החשד כי תומר-ירושלמי היא שהורתה להדליף את הסרטון לתקשורת - לטענתה כדי להדוף מתקפות פוליטיות - והייתה מעורבת בהגשת תצהיר כוזב לבג"ץ, שבו נטען כי לא היה אפשר לאתר את המדליף. התנהלותה בהמשך, שכללה את העלמת הטלפון הנייד האישי שלה בים (שמצא באורח פלא תקין) ובדיות בדבר היעלמותו, התאפיינה במניפולציות של ממש. מדובר בחשדות חמורים לשיבוש מהלכי משפט, הגשת תצהיר כוזב והפרת אמונים. והנה, למרות הודאתה במיוחס לה ולמרות החומרה היתרה של מעשיה, לא הוגש נגדה כתב אישום תוך ימים ספורים כפי שהיה מצופה. תחת זאת, הולך ונרקם בחדרי חדרים, הרחק מעיני התקשורת והציבור, הסדר טיעון מעורפל.

כעורך דין פלילי, אינני שולל כלל ועיקר צעדים לקידום הסדר טיעון, שכן מדובר בכלי יעיל שמקצר הליכים, חוסך זמן שיפוטי ומונע עינוי דין מקורבנות עבירה, אשר נחסכת מהם חוויית העדות הקשה. אך האם כל תיק מתאים להסדר טיעון? האם אין מקרים שבהם האינטרס הציבורי מחייב דווקא ניהול הליך פלילי גלוי ופומבי? ככל שהאינטרס הציבורי לדעת את האמת גבוה יותר, וככל שישנם קורבנות רבים יותר שנפגעו - כך עולה הצורך לנהל את המשפט בשקיפות מלאה.

במקרה זה, הציבור הרחב כולו, ולוחמי כוח 100 בפרט, הם הקורבנות, והעמימות סביב המשא-ומתן עם תומר-ירושלמי, הימנעות משמיעת עמדת הלוחמים כנפגעי עבירה וההסתרה מהתקשורת מעוררות חשש כבד מאוד ל"הנחת סלב" והתייחסות מגוננת כלפי מקורבת למערכת. לדעתי, במקרה הנ"ל האינטרס הציבורי לקיים משפט פלילי פומבי וגלוי גובר לחלוטין על כל אינטרס להגיע להסדר טיעון. הציבור זכאי לראות את הראיות, לשמוע את העדים ולדעת את האמת במלואה. מבחן התוצאה של כתב האישום והסדר הטיעון (אם אכן יוצג) הוא שיוכיח אם התביעה מייצגת את אינטרס הציבור או מגינה על חבריה.

לכן, תנאי הסף הבלתי מתפשרים בפרשה זו הם:

• כתב האישום חייב להיות מוגש בבית הדין הצבאי ולא בבית משפט אזרחי.

• התביעה חייבת לעמוד על שלילת דרגותיה של יפעת תומר-ירושלמי.

• יש לכלול בגזר הדין ענישה המורכבת מאסר בפועל לתקופה משמעותית - ללא פשרות!

• התביעה מחויבת לעמוד על קנס ופיצוי כספי משמעותי לכל אחד מחמשת לוחמי כוח 100 שנפגעו באופן ישיר.

בכל יום מתנהלים בבתי הדין הצבאיים משפטים נגד מפקדים וחיילים על עבירות קלות בהרבה, והתביעה עומדת על מיצוי הדין ועל עונשים חמורים בנימוק שמעשיהם פגעו בצה"ל ובערכיו. הגברת תומר-ירושלמי פגעה במפקדים, בלוחמים, בצה"ל ובמדינת ישראל כולה, ולכן אינה ראויה לשום הנחה. ככל שהתביעה תתפשר על רכיבים אלו, יתברר מעל לכל ספק כי לא באינטרס הציבור מדובר, אלא בהסדר מיוחס שנועד לגונן על מקורבים.