יש עם מי לדבר במזרח התיכון

אני חוזרת כעת מאתונה, שם התקיימה הפסגה השנתית של ropes, עמותה שאני מנהלת בשלוש השנים האחרונות. מנהיגים צעירים מישראל והרשות הפלשתינית, מרוקו, לוב, טוניסיה, לבנון, מצרים, סודן, מדינות המפרץ ועוד ישבו יחד ודיברו על רדיקליזציה ועל דרכים לנצח אותה, שיתפו סיפורים, שמחים וכואבים, שאלו שאלות, העבירו הרצאות וניסו ביחד לשרטט עתיד חדש וטוב יותר עבור האזור שלנו.

מאז שהתחלנו לעבוד בשנת 2019, קיימנו יותר מ-15 סמינרים כאלה שבהם נטלו חלק יותר מ-200 מנהיגות ומנהיגים צעירים מ-15 מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. לא הפסקנו גם כאשר פרצה המלחמה, כי הרצון בקשר אמיתי ובשינוי עומק היה חזק בהרבה.

אי אפשר להפריד בין שני הנתיבים: מציאת פתרון לסכסוך בין ישראל לפלשתינים ואינטגרציה רחבה של שני העמים במזרח התיכון. דיפלומטיה, מסחר, תיירות, מדע וטכנולוגיה - כל התחומים הללו מושפעים מהסכסוך, ולא ניתן להגיע לפריצת הדרך המיוחלת מבלי שנשב ביחד - לא רק ישראלים ופלשתינים - אלא עם כל השותפים שלנו באזור - ונמצא דרך להפסיק את האלימות, למתן את הקיצוניות ולפתח אמון ושיתוף פעולה אמיתי.

אני מודה מאוד לערן צדקיהו המהמם, שהנחה את המפגש באופן מדויק ורגיש ביותר וניתב את הרגשות העזים והקשים ביותר למקום קונסטרוקטיבי של דיאלוג והבנה. יש עם מי לדבר במזרח התיכון, גם ברגעים הכי קשים. כולנו חיים כאן, ביחד, ואיש לא הולך להיעלם ולהתנדף מכאן. עלינו ללכד את מחנה המתונים, אלה שרוצים לחיות כאן בשלום ובביטחון. נמשיך לעבוד בכיוון הזה עם השותפים הנפלאים שלנו במזרח התיכון, באירופה ובארה"ב.