העלייה באתאיזם בימינו

העלייה המסוימת בשיעור ההזדהות וההסכמה עם אתאיזם, בפרט במדינות העולם המערבי, היא תוצאה של שילוב תהליכים חברתיים, טכנולוגיים, תרבותיים ופילוסופיים. למעשה, שילוב זה יצר אפילו תפיסה חדשה לגמרי המעמידה במרכז את האדם, אבל כזו הרחוקה מלהיות הומניסטית בסגנון של סוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-20, מכיוון שסדר העדיפיות בתפיסה האתאיסטית כיום מעמיד בראש מעייניו את צרכיו החומריים של האדם.

גורמים מרכזיים לעלייה באתאיזם

נגישות קלה מאוד למידע והשכלה רחבה: האינטרנט והרשתות החברתיות חשפו את העולם למגוון עצום של דעות, טיעונים פילוסופיים, מחקרים מדעיים וביקורת מדעית, מחקרית והגותית כלפי כתבים דתיים. כך החשיפה לריבוי דתות ועמדות ערערה את התפיסה שדת מסוימת היא האמת הבלעדית והמוחלטת. התפתחות המדע והחשיבה האמפירית: ככל שהמדע מספק הסברים מבוססים ומדידים לתופעות טבע, קוסמולוגיה, אבולוציה ונירוביולוגיה, הצורך בהסברים תיאולוגיים לתופעות בעולם הפיזי פוחת עבור רבים, וכביכול מייצר יותר תחושות של ביטחון עצמי ואישי הנובעות מנגישות לידע זה.

שינויים ערכיים ונורמטיביים: בחברות מודרניות רבות חל מעבר לדגש על אינדיבידואליזם, חופש הפרט, ליברליזם וזכויות אדם. פער שנוצר לעיתים בין עמדות שמרניות של ממסדים דתיים בנושאי מגדר, מיניות ומבנה המשפחה לבין הערכים הליברליים, מוביל אנשים רבים להתרחק מהדת וליצור בעצמם ולמען עצמם זהות אישית שאינה תלויה בדת שהם נולדו אליה. סלידה מממסדים דתיים ומפוליטיזציה: שחיתות, פרשיות ניצול ופוליטיזציה חריפה של הדת במדינות שונות (כולל ישראל) גרמו לירידה באמון הציבורי כלפי מוסדות דתיים, והובילו לעיתים קרובות לזיהויה של הדת עם כפייה או מנגנון כוח תובעני וגס.

ביטחון קיומי וסוציואקונומי: מחקרים סוציולוגיים מראים כי בחברות הנהנות מביטחון כלכלי, מערכות רווחה חזקות, יציבות שלטונית ומערכות בריאות מתקדמות, הצורך הנפשי והקהילתי בהישענות על הדת כמוקד של ביטחון ונחמה נוטה לרדת. נורמליזציה חברתית של חילוניות: בעבר, אי-אמונה נתפסה כסטיגמה או כחריגה חברתית. כיום, במדינות רבות, היות אדם אתאיסט או לא-דתי היא עמדה מקובלת לגמרי.

ברם, סיטואציה מרכזית זו של בחירה באתאיזם יצרה גם במובנים רבים ניכור אנושי. היא חידדה פערים בין תפיסות שונות והרחיבה חוסר סובלנות כמעט מוחלט מצדם של אתאיסטים רבים, עד כי אלו החליטו לצאת ל"מיני מסעות צלב" אתאיסטיים והחלו להילחם לא רק בדתות, אלא בעצם האמונות הפרסונליות, ואפילו בהימצאות בורא עולם או אלוהים.

העולם בימינו מאוכזב בחלקו משקרים שנתגלו לפניו על דתות ממוסדות, ולכן חלקו בחר באתאיזם כדרך חיים וכנקיטת עמדה אמונית, קיומית ופילוסופית. אלא שהאתאיזם לא התעלה מעבר למאבק עצמו. אתאיסטים רבים לא הבינו ולא יבינו את ההכרח והצורך בדיאלוג כלשהו בין אמונה לחוסר אמונה. לכן זה הותיר את העניין של אתאיזם מול אמונה פתוח עדיין בפעריו, ונתון לעיתים קרובות כשדה קרב נוח לאתאיזם אך מעיק לרובנו, בגלל שחלק גדול מהאתאיסטים בחרו ביודעין בדו-שיח של ניכור.