מאחל לשנת תשפ"ז שתביס את הנצח המדמם

אנו נכנסים בימים אלו בשעריה של שנת תשפ"ז, כשנמשך ואף מתעצם הסכסוך המדמם בינינו ובין שכנינו הקרובים והרחוקים. לא נראה שהסכסוך עומד להיפסק בשנת תשפ"ז, הגם שאנו נושאים תקווה שהשנה תבוא עלינו לטובה.

הסכסוך במזרח התיכון שאליו נקלעה מדינת ישראל הוא מדיני, שהתדרדר גם לסכסוך דמים בין דתות. הסכסוך הפוליטי הפך לסכסוך בין דתיים-לאומיים בישראל ובין חסידי איסלאם קיצוני, בין אמונות ומאמינים, בין ההלכה לשריעה, בין אלוהים לאללה. היהדות ההיסטורית ראתה באיסלאם את הדת המונוטאיסטית הקרובה ביותר ליהדות, והיום אנו חיים בתקופה שבה האיסלאם הפך לאויב הדתי האימתני ביותר. לעומת זאת, ישראל של היום מגלה יחס חיובי לנצרות, שהעמיסה על חיי ההיסטוריה היהודית את הגיהינום האכזרי של גירוש היהודים מספרד ואת הגיהינום הצלבני, שמלתעותיו טרפו חיים יהודיים, וכל זאת תוך התעלמות מהביקורת התיאולוגית הקלאסית של היהדות נגד יסודות פגניים בנצרות ובשלל מעשי קלגסות ופרעות ביהדות, שהופיעו גם באירופה בעת החדשה.

מצערת תופעת רוח הרדיקליזם הנושבת במדינות המוסלמיות ורוח הרדיקליזם הנושבת במדינת היהודים. מצערת התופעה שבמרחב שבין הירדן לים חיות שתי ישויות לאומיות, כשכל ישות לאומית מחוברת לעברה שלה, וכל אחת מהן מכחישה את הכשרות של הישות הלאומית האחרת ואת עברה ההיסטורי.

לצערי, רוב מוחלט של מרכיבי הישות הלאומית הפלשתינית דוחה את עברו ההיסטורי של העם היהודי, כי לטענתו הוא לא חי כאן ברצף באלפיים השנים האחרונות, ורוב מרכיבי הישות הלאומית היהודית טוענים שלא קיימת בכלל ישות לאומית פלשתינית. מכאיב ומצער שהדחייה הפלשתינית את עברו ההיסטורי של העם היהודי וזיקתו לחיים בארץ ישראל גילתה אהדה לטבח האכזרי של אלף מאתיים יהודים ב-7 באוקטובר 2023, מה שהעצים את עוצמת הדחייה הישראלית את מאוויי העם הפלשתיני לממש את חייו הלאומיים. מצערים ממדי הנקם הישראלי במלחמה במרחבי רצועת עזה, שנמשכת כשלוש שנים וכפתה מציאות חיים קשה על שני העמים.

מצער שמיום תחילתה של נוכחות יהודית-ציונית, שיצאה מתחום ארבע ערי הקודש ומיסדה יישובים במרחבי הארץ, התעוררה התנועה הפלשתינית, שבחלקה הארי שגתה בראותה בנוכחות הציונית פולש קולוניאליסטי שיש לגרשו. כדי לבצע את הגירוש קמה תנועה מזוינת שהכתיבה את מאורעות תרפ"ט ותרצ"ה, שנמשכו לאורך למעלה מאה שנים עד שהגענו לתנועות כמו חמאס וחיזבאללה, המפעילות צבא חמוש ומצויד בנשק מתוחכם הקוטל חיי יהודים, מה שמגביר את גלי השנאה חסרת המעצורים בציבור היהודי כלפי החברה הפלשתינית והעולם הערבי.

למעשה, מהפכת התחייה הלאומית היהודית-הציונית, שהצליחה לממש את ערגת הדורות בהחזירה חלקים גדולים של העם היהודי למכורתו, היא שהפעילה את התנועה הלאומית הפלשתינית, שחלקים רבים בתוכה הזדיינו בנשק קטלני, מה שכופה אסונות מדממים על שני העמים. למרבה הצער, אנו תורמים את חלקנו למציאות המדממת בבקשנו להנציח את שליטתנו על מיליוני ערבים. אנו נוקטים בשלל פעולות המקוממות את העולם נגדנו ותורמות להשתלטות אידאולוגיה חמאסית על הישות הפלשתינית - ישות שלידה ולצידה אנו חייבים להנציח חיים של שלום עם לצד עם.

אני מסיים את המאמר כשאני מודע להיותי שבוי בחיקה של אוטופיה. אך במרבדי האוטופיה שלי טמון הפתח היחידי להיחלצות ליותר ממאה שנים מדממות ומהסכנה הקיומית למזרח התיכון. אני מאחל לשנת תשפ"ז שתשכנע את הרדיקליות המוסלמית והיהודית להפסיק להכתיב את המהלכים המדיניים, העלולים להנציח נצח מדמם, ולהתחיל ללכת בדרכו של בית הלל, במסע הכרה ומתן כבוד של כל עם לזולתו במרחב שבין הים לירדן. מסע זה יחייב ויתורים מרחיקי לכת מצדנו, כמו הפסקת הכיבוש ביהודה ובשומרון ובחלומות ליישוב יהודי ברצועת עזה, שכן יש לחתור למציאות שבה אין בין הירדן לים שולט ונשלט.

אני מאחל לשנת תשפ"ז שתביס את הנצח המדמם ותפסע צעד ראשון לקראת נצח מכיתת מלחמות לבתרי בתרים, שעליהם יקננו יונים וחיים של שלום.