תרבות השקר

המגישים והמראיינים השונים בתקשורת חוזרים לעיתים קרובות על 3 המילים: "פתרון שתי המדינות". הם משקרים. אין, ולא היה, פתרון כזה, וגם לא ייתכן פתרון כזה. על כן, הפצת המסר השקרי כאילו קיים פתרון כזה היא חטא לאמת והונאת הציבור. החתירה לדבר זה הייתה מונחת בבסיס "שלום" אוסלו שפעמיים התפוצץ לנו בפנים - כצפוי מראש - פעם בדמות מלחמת אוסלו ("אינתיפאדה" בפי הערבים ובפי התקשורת המתעקשת להשתמש במונח הערבי) ופעם בדמות המלחמה שפרצה בחג שמחת תורה לפני שלוש שנים.

הפעם הראשונה נבעה מכך שמנהיגינו לא שעו לאזהרה: "אל תתנו להם רובים". הפעם השנייה נבעה מכך שמנהיגינו לא שעו לאזהרה: "אל תתנו להם כספים". שתי קונספציות שהן אחת: חיזוק האויב בתוך ארץ ישראל במקום החלשתו. גם אם אין היום פתרון למציאות הקשה, אין מציאות זו מחייבת שיווק קונספציות שגויות.

המגישים והמראיינים השונים בתקשורת חוזרים לעיתים קרובות על 2 המילים: "גוש השינוי". מדובר בסיסמה ריקה שהומצאה על-ידי יחצ"ן כלשהו, ואשר תכליתה הייתה לשווק את הגוש הרל"ביסטי באור חיובי יותר ובניסיון עקר להסתיר את העובדה שמדובר בגוש השנאה. אין אדם צריך להיות אוהד נתניהו כדי להבחין בשנאה המאפיינת את הגוש הזה בכלל ואת קצהו הקיצוני בפרט. אבל התקשורת "החוקרת" ו"כלב השמירה - כביכול - של הדמוקרטיה" אימצה צמד מילים זה וחוזרת עליו שוב ושוב, באופן המשרת את הגוש הרל"ביסטי.

המגישים והמראיינים השונים בתקשורת חוזרים לעיתים קרובות על 3 המילים: "ועדת חקירה ממלכתית", תוך ציון "העובדה" השקרית שזה לפי החוק. מדובר בחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969. יש בחוק "ועדת חקירה", אבל אין בו "ועדת חקירה ממלכתית", קל וחומר לא בראשות חוד החנית של האופוזיציה. ניתן היה לצפות מתקשורת "חוקרת" ואחראית שתחקור ושתבדוק היכן בחוק מוזכר הביטוי "ועדת חקירה ממלכתית". אגב, גם "שומרי סף" אינם קיימים בחוק כלשהו, אלא רק בפי גורמים מתנשאים המייחסים לעצמם חשיבות של "שומרי סף". למעשה, מי שמתעקש על הכללת המילה "ממלכתית" מכשיל את הקמתה של ועדת חקירה מקצועית, עניינית והכרחית, שתחקור במטרה למנוע את הישנות המחדל הנורא, ולא במטרה לשמש ועדת תליינים רל"ביסטית.

מעניין שיש מתאם בין מי שדורש ועדת חקירה ממלכתית (ומתנגד לוועדת חקירה לאומית) לבין מי ששולל את יום הזיכרון הממלכתי. מצד שני, יש מתאם בין מי שדוגל בוועדת חקירה לאומית (ומתנגד לוועדת חקירה ממלכתית) ומציין את יום הזיכרון הממלכתי במועד שקבעה הממשלה, סמוך לשמחת תורה, היום שבו פרצה המלחמה הנוראה.

המגישים והמראיינים השונים בתקשורת חוזרים לעיתים קרובות על החלוקה לגוש הימין ולגוש השמאל/מרכז. שקר והטעיה. תקשורת אמינה ומאוזנת הייתה מדברת על גוש הימין וגוש השמאל, או על גוש הימין/מרכז וגוש השמאל/מרכז. ההצגה המגמתית נועדה ליצור את הרושם כאילו המרכז שייך לשמאל. מה גם שבחירות 2026 אינן בין ימין לשמאל, אלא בין הציונים המשרתים לבין מי שאינם כאלה.

לית מאן דפליג שרוב הציבור רוצה מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, שאותה תוביל ממשלת הציונים המשרתים, ולא ממשלה הרואה לנגד עיניה רק כמחצית מן הציבור. אי-אפשר להבין את ראשי המחנה הרל"ביסטי, המפולגים בינם לבין עצמם, והמאוחדים רק באמצעות מצע בן 3 מילים: רק לא ביבי. ככה לא בונים שינוי. ככה מנציחים את הקרע בעם. ככה מובילים לכיוון הפוך מהרצוי. המחנה הרל"ביסטי, מעצם הגדרתו, שולל ופוסל "ממשלת אחדות רחבה", ובכך גם מתעלם מן המאוויים של רוב הציבור, ציבור שמאס בפלגנות הממאירה והמסוכנת.

מנגד, אי-אפשר לדבר גבוהה גבוהה על "ממשלת אחדות רחבה" אבל במקביל ליצור מחסומים ותנאים שאינם מאפשרים ממשלה כזאת. הסתמכות על ערבים/חרדים על-ידי גוש זה או אחר היא ההפך מן הדרוש בתקופה קשה זאת, תקופת חירום ביטחונית, מדינית וכלכלית. אלה ואלה אינם ציונים. הדרוש: ממשלת הציונים המשרתים. מי מהרואים את עצמם כראש הממשלה הבא ינהג בגדלות רוח ויפעל באמת להקמת ממשלה כזאת?