להציל את טוראי ליכוד

יותר משמחת מנצחים ומשמחה לאיד חשו מאה אלף יהודים היושבים בהר שמחת ניצולים מסכנת חורבן וגירוש על-פי מדיניות "המחנה הציוני". אבל הייתה זו רק חצי שמחה, מפני שאחרי תדהמה קצרה הכל חזר לתיקנו המעוות: פרשנים שאך זה עתה הוכו שוק על ירך חזרו לסורם וללא בושה תובעים מן המנצח להגשים את האג'נדה של המנוצח. איך, הם שואלים, יוכל נתניהו להקים ממשלת ימין צרה ללא "הלבנה" או "עלה תאנה", כלומר מבלי למסור תיקי מפתח לשמאל, כפי שעשה עם ברק ולבני? שהרי 'ימין' הוא שחור, ערווה, שאי-אפשר להיראות איתם בציבור ללא כיסוי או הלבנה מן השמאל.

וכדי לתקן את ה'נזק' שגרם ניסיונו של נתניהו להיפטר מגבנון המדינה הפלשתינית ולמנוע בידוד בינלאומי, השמאל הוא שצריך לנסח את קווי היסוד של ממשלת הימין ואת מדיניותה בירושלים ובהתנחלויות. ועוד לא הזכרנו את "נדיבות המנצחים" הנדרשת תמיד מן הימין. מן השמאל - אף פעם לא.

וכיצד יכפר נתניהו על הנאום בקונגרס ובכלל על הליכתו נגד אובמה בעניין האירני, אם לא ע"י פיוס הפלשתינים? ואם בתנאים הנוכחיים אי-אפשר להקים להם מדינה, לפחות חייבים להקפיא את ההתנחלות בשטחי פלשתין העתידית, להראות שמצפוננו נקי. אותו המצפון לא יוטרד מכך, שכלפי המתנחלים תהיה זו כפיות טובה הזועקת לשמיים. בגיליון יום ו' של העיתון "מקור ראשון" הופיעה מודעה גדולה בחתימת ידו של נתניהו, בזה הלשון:

"תודה למצביעי הציונות הדתית! ברגע המבחן גיליתם אחריות לאומית ועמדתם לצידי. נעמוד מאוחדים בשמירה על אחדות ירושלים, ההתיישבות ומורשת ישראל. יישר כוח (חתימה)!"

ואכן, יש לנתניהו על מה להודות. את המפנה, את תחילת הנסיקה מנקודת השפל, הדיכאון ותחושת התבוסה, חוללה העצרת בכיכר, פרי היוזמה וכושר הביצוע של דניאלה וייס ותנועת 'נחלה' מקימת המאחזים. למחרת העצרת ירדו אלפי צעירים מהרי השומרון על ערי הדרום ודפקו על עשרות אלפי דלתות למען נתניהו. אלפים הסיעו בוחרים לקלפי ואלפים אחרים הצטרפו לוועדות הקלפי ביישובים הערביים למנוע הצבעות פיקטיביות. לטענתם, בשיעור של מנדט אחד, לפחות. ועוד עשרות אלפי מצביעים עזבו ברגע האחרון את "הבית היהודי" ועברו לליכוד "להציל את המחנה הלאומי". פעם טענו שהמתנחלים נרשמים לליכוד אך מצביעים למפלגות אחרות. הפעם התהפכו היוצרות. שרון, בגלגולו האחרון, טען שבעיני המתנחלים הוא רק "חמורו של משיח". זאת הפעם, הם אלה ש"תרמו איברים" להצלת הליכוד. ובכלל, תנועת ההתנחלות היא זו שבכל ימות השנה מפיחה בליכוד את הנשמה היתרה האידיאולוגית שלו, היא הדגל שהמחנה הלאומי מניף.

עכשיו מצפים בלשכות מדיניות מוושינגטון ועד רמאללה ובאולפני טלוויזיה, רדיו ומערכות עיתונים בישראל, שנתניהו יביא לידי ביטוי כלפי המתנחלים את התכונות המגונות שהשמאל מייחס לו - יבגוד בנאמניו ויפר את הבטחותיו כלפיהם: את יישוביהם ידון להקפאה ואותם יפקיר לטרור המשפטי ולשרירות לב המשטרה, וכאשר יטיחו בהם בהאג אשמת פולשים וגזלנים של ארץ לא להם, לא ישלח את משפטני המדינה לטעון שהאדמה שעליה התיישבו היא ארצם מולדתם ולא ארץ זרה, אלא ימשיך לגנוז את דוח וועדת השופט אדמונד לוי ז"ל שביסס את הזכות הזאת על-פי המשפט הבינלאומי.

אולם כל נותני העצות האלה, פוליטיקאים ועיתונאים, מתעלמים מחשבון פשוט: ממשלת נתניהו הרביעית, לא רק בכחלון בעל 10 המנדטים תהיה תלויה, כי אם באותה המידה גם בבנט עם 8 המנדטים שלו.

וזה יעשה את שמחת הניצחון - שלמה.