לקישון עצמו הייתה, כעבור שנים רבות, דעה נחרצת ביותר על אותו פסק דין. כאשר הזכיר ירון לונדון שהלוי קבע שקסטנר מכר את נשמתו לשטן, הגיב קישון בחריפות רבה: "כך קרא לו המטומטם שבשופטי תבל. הד"ר קסטנר הוא גיבור בן-אלמוות, האיש היחיד בעולם שהוציא והציל אלפי יהודים מידי הנאצים. עשו עוול נורא לאיש הזה, דראון עולם לעם ישראל".² אך בזמן אמת כתב רק את המאמר המובא כאן – ביקורת ברורה על העיסוק המוגזם לדעתו בפרשה, הבאה לידי ביטוי כבר בכותרת: "כיצד נהרס היקום". קישון כותב כאן בצורה מוגזמת ביותר, שאינה אופיינית לכתיבתו שבדרך כלל אינה חורגת למחוזות האבסורד. הוא יוצר פער אירוני מכוון בין השאלה האם לערער לבין היקף העיסוק הציבורי בפרשה.

• אם כן, לפי סדר כרונולוגי:
  
  שבוע ימים אחרי התפטרות הממשלה, פרצה מלחמת האזרחים במדינה. כוחות אנטי-קסטנריים הציבו את דגל המרד, והסתערו על מוסדות הממשלה. תל אביב והגליל נפלו בידי המורדים ואילו כפר החורש הנצור³ נלחם שלושה ימים עד שכוחות מפא"י שיחררוהו. בסוף גברה ידם של אלה המצדיקים את העירעור, אך אז כבר התנפלו על הארץ צבאות-ערב בהנהגתו של המופתי,⁴ אשר טען שהוא נלחם בד"ר קסטנר, ששיתף פעולה עם הנאצים...
  
  כאן התערב האו"ם.
  
  ארה"ב כינסה את מועצת הביטחון ודרשה להביא את עניין העירעור לפני בית-דין בינלאומי. לעומתה הכריזה ברה"מ שאין מקום לעירעור על פסק-הדין, ד"ר קסטנר אשם. צרפת ובריטניה גינו את מלכיאל גרינוואלד ותמכו בעירעור. רוב האו"ם הצביע נגד רוסיה ובעד קסטנר, ועל כן פרשו כל מדינות הגוש המזרחי.
  
  למחרת היום פרצה מלחמת העולם השלישית. רוסיה יצאה לקרב בסיסמה: "למה לא ברח ד"ר קסטנר מקלוז'?" בעוד שכוחות המערב התיצבו תחת דגל האו"ם⁵ שהוסיפו עליו את האות: קו"ף. שני הצדדים השתמשו בפצצות-אטום, עד שביום בהיר אחד נפלה פצצת-מימן על מכרות האוראניום בקונגו הבלגית,⁶ וכדור-הארץ נסתדק לשני חצאי כדור, אחד בעד ד"ר קסטנר ואחד נגדו...
  
  הרעש אשר ליווה את פיצוץ כדור-הארץ עורר ענין רב ביקום. תושבי ה"מאדים" שלחו צלחות מעופפות ואלה חזרו בהכרה העמוקה שד"ר קסטנר היה אשם אם כי לא בכל הנקודות. על כך הכריזו יושבי כוכב-הלכת "נגה" שחיים כהן⁷ בשום פנים ואופן לא היה צריך לערער והם פתחו בהפגזת ה"מאדים" על-ידי קליעים מודרכים. כוכב הלכת "יופיטר" (צדק) הצדיק את תפיסת עורך-הדין (שמואל) תמיר ושלח גלים אלקטרוניים לטובת "נגה"...
  
  מקץ שלושים יותר לא נשאר מן היקום, אלא רק הערפל הקדמוני אשר יכסה את פרשת קסטנר לעולמים.⁸
  

הקשרים עם גרמניה העסיקו פעמיים את קישון. בדצמבר 1958 ובינואר 1959 התחולל ויכוח סביב שאלת הקרנתם בישראל של סרטים דוברי גרמנית, והתייחסותו של קישון כללה תגובה רגשית נדירה מצידו, ללא קורטוב של הומור מצידו:

• - ייתכן – אמרתי לאזרח האוביקטיבי – אבל אינני יכול לסבול סרטים גרמניים בישראל. הם מעוררים בי בחילה.
  
  - רגע אחד! גם הסרטים האוסטריים?
  
  - גם הם.
  
  - ובכן, אתה דוגל ברעיון הלאומניות.
  
  - לא.
  
  - אתה יודע, שהרצל נאם גרמנית?
  
  - אני יודע.
  
  - האם גיטה (גתה) אחראי למעשי הנאצים?
  
  - לא אחראי.
  
  - אתה מודה בכך, שהיו גרמנים טובים שחרפו את נפשם כדי להציל יהודים?
  
  - אני מודה בכך.
  
  - הידוע לך, שגרמניה משלמת שילומים ופיצויים אישיים בדייקנות ובהגינות?
  
  - ידוע לי.
  
  - גרמניה המערבית היא אחת המדינות המועטות התומכות בנו בזירה הבינלאומית.
  
  - נכון.
  
  - אנו זקוקים לעזרתם, לא כן?
  
  - בהחלט זקוקים.
  
  - כלום אפשר לשנוא עם שלם לעולמים?
  
  - אי-אפשר.
  
  - אם כן, הגד לי עכשיו את עמדתך לגבי הסרטים הגרמניים.
  
  - אינני יכול לסבול אותם. הם מעוררים בי בחילה.
  
  - איפה ההגיון שלך?
  
  - נשרף באושוויץ.⁹
  

קישון משתמש כאן בדו-שיח בינו לבין האדם הרציונלי, ככל הנראה מי שלא עבר את השואה. השיחה מתנהלת בצורה הגיונית ושקולה, הטיעונים מועלים בצורה שכלית, המסקנה אמורה להיות ברורה וחד-משמעית – אך קישון קובע שלא ניתן להגיע למסקנה שכזו כאשר מדובר על הגרמנים והגרמנית.

אותה שיטת כתיבה בדיוק שימשה את קישון במרץ 1965, ערב כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למערב גרמניה. גם כאן, מסקנתו הייתה שהלב צריך לגבור על השכל ושיש להעדיף את הרגש על פני ההיגיון. דעתו הנחרצת מופיעה כבר בכותרת, הקובעת כיצד יש לנהוג בסוגיה זו: "הצבעה מצפונית".

- ובכן גמרנו?

- כמדומני.

- יש הענות מצדנו?

- בהחלט יש.

- כינון הייחסים הדיפלומטיים עם גרמניה מובטח.

- בצורה המכובדת ביותר.

- והבדלי הגישה המהותיים אשר עודם שנויים במחלוקת?

- באו על סידורם משביע הרצון.

- שום דבר אינו יכול להפריע עוד למלאכת השלמת השיחות, לא כן?

- שום דבר. הושגה הבנה מלאה לגבי התנאים המוקדמים.

- לפיכך אפשר לצפות לסיוע מוגבר ודברים ביטחוניים כאלה?

- בלי תפונה.¹¹

- טוב מאד. שליט מצרים¹² יתפוצץ.

- יש להניח.

- הישג נאה למדיניות חוצנו.

- יש לציין.

- אז הממשלה החליטה פה אחד?

- בתכלית הפה.

- גמרנו אפוא?

- גמרנו.

- שום דבר לא יכול לקרות עוד?

- כבר אמרתי שלא. למה אתה שואל?

- מפני שאני נגד.¹³

לדעת קישון, במאמר אחר מאותו חודש, מערב גרמניה פעלה בצורה אנוכית כאשר קשרה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל. המצפון ישן במשך עשרים שנה, כתב, ולא ניתן היה להעיר אותו בטיעונים כגון "דם קורבנותיך זועק מן האדמה" או "כפר על מעשי-הזוועה שלך לנגד עיני השמש, לבל יהיו בניך לדראון עולם". המצפון חזר לישון,

• משך את השמיכה עד לאוזניו ונחר בקולי קולות. אז נגעו בגב המצפון באצבע קלה:
  
  - נאצר קיבל את אולבריכט¹⁴ ב-22 מטחי תותחים.
  
  המצפון קפץ מתוך המיטה והתלבש כהרף עין:
  
  - ישראל! – שאג – אני כבר בדרך!...¹⁵
  

עניינו של אוסקר שינדלר עלה לכותרות באפריל ומאי 1962, כאשר הגיע לביקור בארץ כאורחם של כמה מהיהודים שהציל. לצד התשבחות הרבות שהורעפו על שינדלר, נשמעו מי שטענו שהוא גזל את רכושם.¹⁶ תשובתו של קישון הייתה סרקסטית במיוחד.

• מאן דארף איהם קוקן אויף די פינגער¹⁷
  
  אולי נתחיל בסיפור תעלוליו של הגוי הזה.
  
  הגוי הגרמני הזה, אוסקר ש. הציל את חיי 1200 יהודים בתקופה הנאצית. כחרושתן הוציא מידי הגיסטאפו, בעזרת שוחד וזיוף מסמך, מאות פועלים יהודיים, כילכל אותם על חשבונו, הקים להם בית-חולים פרטי ולבסוף מסרם בריאים ושלמים לידי צבאות בעלי הברית. על המאבק הממושך הזה להצלת יהודים פיזר את כל רכושו, עצביו נתרופפו במשא-ומתן הבלתי-פוסק עם השלטונות הנאציים. הניצולים היהודיים אסירי התודה הזמינוהו לביקור בישראל לרגל יום השואה.
  
  אוסקר ש. הגיע וזכה לקבלת פנים נרגשת מטעם אלפי מעריציו ובניהם.
  
  עד כאן התעלולים של הגוי. עכשיו נראה מה אומר הניסיון העשיר:
  
  הניסיון העשיר אומר שהכל טוב ויפה, אבל אוסקר ש. הוא בכל זאת גרמני וכל הגרמנים רוצחים הם. "שוואי-שוואי",¹⁸ כמו שאומרים. הנה, למה הוא התחיל להציל יהודים רק באמצע המלחמה ולא לפני כן, הה? מה הוא עשה, נגיד, בשנת 1938? מניין לו פתאם בית חרושת? שמא הוא הציל את היהודים מידי הגיסטאפו כדי להבטיח את עצמו במקרה שהפירר שלו בכל זאת יפסיד במלחמה? ומניין היה לו כסף לשחד את הנאצים? איפה למד לזייף תעודות? אלה שאלות קשות מאד, שכן מי שיכול היה להוציא יהודים מידי הגיסטאפו, היו לו, כנראה, קשרים לגמרי לא רעים עם הגיסטאפו, חביבי! הלא הוא סיפק סחורות לצבא הגרמני, אחרת לא היו מוסרים לידיו פועלים יהודים להצלה. יפה מאוד הוא סיפק להם סחורות, אוהו!
  
  כל ההאשמות הכבדות האלה נתעוררו בציבור ומעל דפי העיתונות האחראית למחרת בואו של אוסקר ש. לישראל.
  
  יהודים פקוחי-עין הפנו את תשומת לבנו לעובדה שלפנינו אדם שניהל משא-ומתן ישיר עם הנאצים, ישב ליד שולחן אחד אתם, התידד אתם. גוי ערמומי לפנינו, שידע לנצל את מעמדו כדי להסתדר. חוץ מזה, הוא לא הציל את כל היהודים, רק חלק קטן מהם. וכי רק חיי 1200 יהודים היו בסכנה? ושאר המיליונים, האר ש.? [אדון ש. = שינדלר]
  
  קצת ערנות! קצת זהירות! א ביסעל פארזיכט!
  
  אין אנו יכולים אלא להשתומם על אותו חוב [צריך להיות: חוג] מצומצם של ניצולים אשר עודם טוענים בעקשנות מוזרה, שאוסקר ש. התנהג באצילות נפשית ובאנושיות למופת החייבות לעורר התרגשות והערצה. איך אפשר לדבר ככה על גוי גרמני אחד? אחדים מן הניצולים אף הרחיקו לכת עד כדי כך, שלא בושו לדרוש מראשי המדינה שיקבלו את מיטיבם לראיון, כאילו היה משקיע הון או ראש עיר לשעבר או סמי דוויס יוניאור [צריך להיות: ג'וניור].¹⁹ ומה עוד? בסוף אולי ניתן לו אות הצטיינות על שהואיל לא להתעלל ביהודים? הציל! מה הציל? דרעהם נישט קיין קופ...²⁰
  
  בשעת סגירת הגליון טרם נאסר אוסקר ש. לפי השמועות נותנים לו לעזוב את הארץ בשקט. עם ישראל יודע להפגין גם רוחב-לב.²¹

התפיסה וסגנון הכתיבה שבמאמר זה דמו מאוד למאמר שכתב קישון שמונה שנים מוקדם יותר, ובו תיאר כיצד קבוצה של ישראלים מחליטה שהגוי המתגורר בשכנותם – אשר הציל את חייה של היהודייה שלאחר מכן נשא לאישה – הוא למעשה רוצח נאצי.²² עובדה מאלפת זו מלמדת, כי כבר בשנת 1954 נמנע קישון מהכללות שגויות וידע שיש להעריך ולהוקיר את מי שהצילו יהודים בשואה – בהחלט לא חשיבה מובנת מאליה באותה עת.

1. קישון ערך לאחר מלחמת יום הכיפורים השוואה בין הסכם מינכן לבין התייחסותו של העולם לישראל (אפרים קישון, עד המדינה: פרוטוקול, הוצאת הד ארצי, תשנ"ט-1999, עמ' 247-244), אך להסכם זה אין זיקה ישירה לשואה, וחשוב מכך לענייננו – לא ניכר באותו מאמר מבט של ניצול שואה דווקא.
2. ירון לונדון, דו-שיח ביוגרפי, ספרית מעריב, תשנ"ג-1993, עמ' 48.
3. קיבוץ אליו הוזמן קסטנר לשאת את דברו ימים אחדים לאחר פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים.
4. המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, נקט מדיניות פרו-נאצית והוכרז בידי בעלות הברית כפושע מלחמה.
5. אולי בהשפעת מלחמת קוריאה שנסתיימה שנתיים קודם לכן, בה נלחמו ארה"ב ובעלות בריתה תחת דגל האו"ם נגד הכוחות הקומוניסטיים.
6. כיום – זאיר.
7. היועץ המשפטי לממשלה שהחליט על הגשת כתב האישום נגד גרינוולד ובכך חולל את משפט קסטנר.
8. אפרים קישון, "כיצד נהרס היקום?", "חד גדיא", מעריב, 30 ביוני 1955, עמ' 2.
9. אפרים קישון, "אין בזה כל הגיון", "חד גדיא", מעריב, 15 בדצמבר 1958, עמ' 2.
10. ללא ספק.
11. גמאל עבד אל-נאצר.
12. אפרים קישון, "הצבעה מצפונית", "חד גדיא", מעריב, 16 במרץ 1965, עמ' 2. מופיע גם: אפרים קישון, עצם בגרון, נ. טברסקי, 1967, עמ' 90.
13. כך במקור במעריב ובפרסום הראשון בקובץ מאמרים (קישון, עצם בגרון, עמ' 89). בפרסום המאוחר יותר הוסיף קישון: "המצפון המערב-גרמני", כדי שיהיה ברור גם לאחר שנים רבות במה מדובר (קישון, עד המדינה, עמ' 159).
14. ולטר אולבריכט, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ויושב-ראש מועצת המדינה של מזרח גרמניה בשנים 1971-1950.
15. אפרים קישון, "המצפון", "חד גדיא", מעריב, 9 במרץ 1965, עמ' 2.
16. ראו: אריה נאור ודן מרגלית, "עוד עדות נגד הגרמני אוסקר שינדלר", חרות, 6 במאי 1961, עמ' 1.
17. מילולית באידיש: צריך לבדוק את קצות אצבעותיו. המשמעות מובנת מתוכן המאמר.
18. בערבית: לאט-לאט.
19. אמן, בדרן ושחקן אפרו-אמריקני שהתגייר.
20. אל תבלבל את המוח.
21. אפרים קישון, "מאן דארף איהם קוקן אויף די פינגער", "חד גדיא", מעריב, 14 במאי 1962, עמ' 2. מופיע גם: קישון, עד המדינה, עמ' 217-216.
22. אפרים קישון, "הֶפּ-הֶפּ", "חד גדיא", מעריב, 18 ביוני 1954, עמ' 6. מופיע גם: קישון, עד המדינה, עמ' 26-24.