הגולם ניסה לקום על יוצרו, ונפל

שני אנשים מרכזיים שאינם אנשים פוליטיים ניסו להשפיע השפעה חוצנית מרחיקת לכת על הבחירות האחרונות, היו אלה החברים אייל ארד שעמד בראש הקמפיין של V15 ומאיר דגן שעמד בראש קמפיין הביטחוניסטים. לטעמי הם היו מתואמים עם הפרופסור אוריאל רייכמן אשר ביחד אתו הם הובילו קמפיין שצלח בממשלת 2013 במטרה להעלות אחוז החסימה, ובתור אנשים חכמים מאד, נחושים וגם לטעמי חסרי מעצורים, אני בטוח שהכל נעשה לאותן מטרות.

שני אנשים שמסיבות השמורות עמם או ממגבלות חוק כלשהן לא התמודדו עד כה בבחירות, הם אספו כסף רב, אשר חוקי מימון תעמולת הבחירות הנוכחיים לא חלים עליו, השתלטו באופן כמעט מוחלט על המרחב הציבורי, אירועי רחוב, כנסים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, פנייה מדלת לדלת.

בואו נראה איזה כוחות עמדו לרשותם:

• כסף ללא גבולות של בעלי הון ישראלים וזרים, לפחות בנוגע לישראלים יש כאן ודאי חששות לאינטרסים של הון שלטון.

• מוניטין אישי שלהם כאנשים מובילים כל אחד בתחומו, קשרים לאורכה ולרוחבה של המדינה.

• קציני צה"ל, פנסיונרים המשתכרים מקופת המדינה, וחלקם מחוברים להון הישראלי, כך שזמן יש להם, כסף גם כן והם גם בוגרי גוף היררכי פטריארכאלי, אשר קיבלו קריאה והגיעו מיידית לנקודת הכינוס.

• נערים ונערות צעירים וצעירות, אשר הגרעין הקשה שלהם היה לטעמי אנשים הקשורים ל"יש עתיד" כי מבין כל הגופים שהתנגדו לנתניהו היה רק גוף אחד מאורגן עם כוחות רבים רשומים מהבחירות של 2013 וזו יש עתיד (לעבודה כבר שנים אין כוחות, וכחלון הופתע ובקושי הצליח להתארגן עם רשימה שלו, ודאי שלא הצליח לארגן המונים).

השאלה היא איך קורה שעם כזה כוח, ועם כזו עוצמה, כל העסק התחרבן להם בפנים. זה כמו שהפועל קריית מוצקין תביס את נבחרת גרמניה 10:0 . איך החבורה הכל כך רצינית הזו נחלה כזו מפלה.

יש לכך לטעמי מספר הסברים חלקם חופפים חלקם לא, הסכיתו ושמעו:

• קמפיינים של בחירות המנוהלים בעזרת קמפיינרים וללא ניהול של רובד פוליטי נדונו מראש לכישלון בייחוד כאשר הקמפיינרים הם כל כך מוערכים וכל כך מקובלים, ויש להם כל הרבה עוצמה – וכאשר הם מעבידים לטובתם את הפוליטיקאים במקום לשרת אותם, הגולם קם על יוצרו וכמו שהוא קם מהר, הוא גם נופל מהר.

• קמפיין שלילי אגרסיבי במידה שראינו כאן, היה קמפיין שעשה את כל העבודה עבור נתניהו, ומעניין כיצד הם לא הבינו שהם לגמרי עוברים את הגבול.

• הצעירים שתומכים במפלגות המתמודדות עבדו שבועות לפני הבחירות עבור הקמפיינים החיצוניים והגיעו לבחירות עצמן עם לשון בחוץ וללא כוח ממשי ברחובות ביום הבחירות עצמו

• הפקרות שהייתה בקלפיות ב 2013 הביאה לפיקוח הרבה יותר הדוק על שמירת החוק באזור הקלפיות ב 2015, וההמונים שהלכו להצביע על-מנת לסכל את מופע ההשמצות הענק נגד ראש ממשלה מכהן נתקלו בואקום בקלפיות עצמן, ולא היה שם שום כוח ששכנע אותם שהקמפיין איננו נגד מחל אלא בעד משהו או מישהו, ואז פתקי מחל בהמוניהם שולשלו לקלפיות.

• כאשר קמפיין בחירות הוא בעד מפלגה, הוא ממוקד. כאשר הוא נגד, הוא יכול להתחיל נגד א' ואז יכול להיות גם נגד א' ו-ב' ומדוע? כי כאשר אנחנו נגד אנו יכולים להסתיר את כוונותינו האמיתיות (מה היו הכוונות האמיתיות של הקבוצה הזו קשה לדעת אך ניתן לשער, שכוונותיהם הייתה שממשלת עבודה עם כמה שיותר תלות של העבודה במפלגות יקימו עמה את הממשלה). האם ייתכן שכאשר מפלגת העבודה התחילה להראות סימנים של מנצחת ופחות ופחות תלויה בשותפות, הם התחילו לפעול גם נגדה? כי מה זה היה הכניסה של ראובן אדלר החבר שלהם לקמפיין העבודה? זה היה בפועל צירוף של העבודה לקמפיין הנגד הכושל. ואיך זה קרה? בואו ניזכר, פתאום כל הרשתות התחילו לדבר על הקמפיין כושל של העבודה, כאשר בפועל היה זה קמפיין חיובי, מצוין, כי אנו יודעים כבר שקמפיין שלילי לכל רוחב הגזרה מהווה התאבדות קולקטיבית. אבל מה לעשות אם הרצוג היה ממשיך לעלות הוא היה מגיע ל28 או ל 30, וזה לא התאים להם, אז הם צירפו את עצמם פיזית באמצעות ראובן אדלר גם לקמפיין העבודה וחירבו לעצמם את כל הסיפור.

• הם הסתובבו בתל אביב מקסימום הרצליה, חיו וחיים בבועה, מנותקים, הם לא ראו כלל את הציבור האמיתי הם לא בחנו כלל ביום יום את ההשפעה שיש לקמפיין ההרסני שלהם על דפוסי ההצבעה בבחירות.

ומה יקרה בפעם הבאה? האם יילמדו לקח?

לצערי לא, אולי הם ילמדו אבל אז יבואו חדשים, סם הבחירות הוא סם משקר ומשכר, לראיה כל כמה שנים צצה לנו מפלגת מרכז, כולם יודעים שזה חרטא אחד גדול, יחזיק שנה עד 5 שנים וילך בדרך כל בשר ובכל זאת זה ממשיך לקרות שוב ושוב.

מה שנחוץ לנו זה שינוי בחוק המכפיף לחוקי המימון גם תעמולה שלילית שאין לה זיקה ישירה למפגלה, או באמצעות חוק שיגביל הוצאות לקמפיינים שאינם מפלגות כמקובל באנגליה, או באמצעות איסור קיום תעמולת בחירות אלא על-ידי מפלגות, או לחלופין ביטול חובת הזיקה הישירה ומעבר לשימוש ב"זיקת הנאה" זקיפת הוצאות הקמפיינים "נגד" לכל המפלגות הנהנות מהקמפיין על-פי החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.