חורבן בית שלישי - "היה לא תהיה"

האמנם "לא יהיה"?

היום מלאו תתתשמ"ה (1945) שנה לחורבן בית המקדש השני; תתתתתתר"א (2601) שנה לחורבן הבית הראשון. בשבועיים האחרונים, בעקבות חתימת 'הסכם הגרעין' בין אירן למעצמות, המינוח 'חורבן הבית השלישי' צף ועלה על שולחן הרטוריקה הלאומית, על-רקע האיום האירני להשמדת ישראל. ואכן ראש ממשלתנו עושה כמיטב יכולתו, ויכולתו אכן במיטבה, להלחם בכל העולם ולקרוע את המסוה מעל פניו של הסכם צ'מברלייני זה.

הקביעה/האמונה ש"חורבן שלישי לא יהיה" איננה אמירה חז"לית ברורה, אם כי יש רמזים מדרשיים ודרושיים בעלי תוכן דומה. הניסוח מיוחס לרב י"א הרצוג, הרב הראשי בימי השואה והתקומה. בתש"א/1941 שב לארץ ישראל מארה"ב למרות הפצרות ידידים ובני משפחה כי "מסורת בידינו שחורבן שלישי לא יהיה!" ש' אבידור מדווח בספרו על הרב הרצוג 'יחיד בדורו' שאמירה זו מורגלת הייתה בפיו בהזדמנויות רבות בשנות ראינו שואה; "אני מצהיר ברבים כי צר ואויב לא יבוא בשערי ארץ ישראל. מקובלים אנו כי לאחר שני החורבנות חורבן שלישי לא יהיה"; חזר על כך ברחובות בתש"ג/1943: "אל תיראו, אל תפחדו ואל תערצו... נביאינו ניבאו לנו שני חורבנות, הם היו כבר. חורבן שלישי לא יהיה"!

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הנוראית, ובאוירת הנכאים החורבנית ששררה, עמד שר הביטחון דאז, משה דיין, לשדר לאומה בנימה של 'חורבן הבית השלישי', לולא ראשת הממשלה גולדה מאיר שבלמה אותו, ובצדק.

אמירה זו, למרות היותה מעוגנת בדברי חז"ל ובעולם החסידות, הרמז והסוד, איננה נבואה ואיננה חתומה בטבעת מלכו של עולם. עיקרה לשם עידוד וחיזוק ופיזור ערפילי לבה שחורה המבצבצת מעבר לאופק. כך גם הכרזתו המפורסמת של הרב מרדכי אליהו, שנישאה לפני עשור ערב ההינתקות: "היֹה לא תהיה", איננה נבואה שהכזיבה ולא חזון-שוא שהוכחש. אמירות אלו נובעות ממעמקי האמונה, אך זו - האמונה בנצח ישראל ובצור ישראל - איננה נשענת עליהן...

'יהודונים'

ונשוב לאדי האורניום האירני הבוקעים מהצנטריפוגות המועשרות, ולמלחמתו ההירואית של ראש ממשלתנו בכל העולם למנוע שואת הבית השלישי. למרות סירכות אישיות והתנהגותיות רבות דומה כי אין טוב ממנו כמסביר לאומי בשער האומות. אנחנו נמצאים במערכה קשה ועיקשת בחזית זו, ולאסוננו ח"כים ציוניים מותחים בקורת קשה כלפי ראש הממשלה על 'מדיניות החוץ בנושא האירני'. הם 'מוכרים את נשמתם הלאומית' לפוליטיקה זולה וקטנונית, ומחלישים את כל עמידתנו בעיקר מול ארה"ב. התואר היאה להם בעיני הוא 'יהודונים', שמשמעו בוגדנות ירודה ושפלה.

לקראת תשעה באב אני נזכר (אסוציאטיבית בלבד, ללא קשר לענייננו) ב'יהודון' היסטורי, יוסף בן מתתיהו, ששיעבד את פיו וקולמוסו לרומאים. בוגדנותו אומנם שנויה במחלוקת אך התואר 'יהודון' יאה לו, כדובר בשירות מחריבי הבית השני. הנה קטע מתיאורו הדרמטי לפיו טיטוס ניסה בכל כוחו להציל את המקדש ונלחם בגבורה באנשי צבאו הרומאים, השורפים (יוסיפון פרק צד):

"ויהי כראות טיטוס את קדש הקדשים ויחמול עליו ויכבדהו. ויצו טיטוס למנוע את עמו מנגוע בקדש הקדשים. ויאמר אל אנשיו: 'איש אשר יקרב אל הקדש הזה יומת'! ויפקד עליו גבורים מגבוריו לשמרו... ויענו שרי הרומיים ויאמרו אליו: 'אם לא ישרף הבית הזה לא תוכל לכבוש את העם'. וטיטוס לא אבה לשמוע לעצתם בזה... ויהי ממחרת ויקהלו הרומיים וישלחו אש בקדש הקדשים מסביב. ויקחו קורות ויעמידום על שערי הזהב אשר לקדש הקדשים, ויציתו בהם את האש, ויחם הזהב וישרפו עצי הדלתות ויפלו לארץ, ויפתח בית קדש הקדשים לעיני הכל, בחודש החמישי בתשעה לחודש... וירץ טיטוס בכל כחו, למען אשר יכבה את האש מעל קדש הקדשים, ולא היה יכול לכבות את האש כי רב העם השורפים והמשחיתים מאד. ויצעק טיטוס עליהם לבלתי עשות כן, ולא הטו את אזנם ולא שמעו אליו... וטיטוס קורא וצועק ואין שומע אליו, וישלוף את חרבו וימת מהם רבים... ויצעק טיטוס עד הונחר גרונו והם לא שמעו לקולו... ויגע ויעף ויפול לארץ מבלי כח. ויהי אחרי השרף בית קדש הקדשים, ויקם טיטוס ויבא אל קדש הקדשים וירא תפארת הבית ואת הודו ואת הדרו, ויאמן כי בית אלקים הוא וזה מעון אלקי השמים ומשכנו״.