בניגוד לתפישה המקובלת ולאינטואיציה הבסיסית שלנו, לא כל אירוע תאונתי שמתרחש בכביש ומסתיים בפגיעה בגוף, עונה להגדרה של "תאונת דרכים" כפי שמתכוון אליה החוק. בבסיס חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עומדת תכלית ראויה ביותר: לסייע לנפגעים לקבל פיצוי מהיר ולפשט ככל שניתן את ההליך. אך בצד הרעיון הנעלה, החוק שופע חסרונות לא מבוטלים. הגדול שבהם הוא ההגדרות העמומות והמבלבלות של המונחים המרכזיים ביותר בו: מהי תאונת דרכים ומהו שימוש ברכב מנועי.
החוק תוקן טלאי על טלאי, מ"כוונות טובות" אומנם ובהשפעה של מקרה מורכב כזה או אחר, אך כתוצאה מכך הגדרותיו כיום רוויות סתירות ומזמינות פרשנויות בלתי פוסקות. כאמור, מצב זה גורם לכך שלא כל אירוע בדרכים שנתפס בעיני הדיוטות כתאונת דרכים לכל דבר ועניין, הוא אכן כזה מבחינה משפטית. מכל מקום, חברות הביטוח לעיתים מנצלות בלבול זה ומקשות מאוד על מבוטחים בקבלת פיצויים, בטענה שכלל לא מדובר בתאונות דרכים, לכן אין אירוע ביטוחי ואין חובת פיצוי.
החוק, כאמור, מורכב מאוד ושופע סתירות. לדוגמא: פגיעת גוף במהלך טעינה או פריקה של מטען מקימה "חזקה" (הנחת מוצא) שהאירוע אינו מהווה "שימוש ברכב מנועי", ועל כן אינו עונה להגדרה של תאונת דרכים. חברות הביטוח לעיתים ממהרות לדחות דרישות לפיצויים בטענה שהנזק נגרם אגב פריקה או טעינה, וככזה אינו בא בגדר תאונת דרכים, ונפגעי תאונות מנהלים הליכים משפטיים מייגעים שמתמקדים בעצם השאלה אם תאונה מסוימת אירעה בנסיבות של פריקה וטעינה, אם לאו.
מקרה שהוכרע לאחרונה (9.9.15) בבית משפט השלום באשקלון ממחיש את הבעיה. שם דובר על נהג משאית שנפגע כאשר נסגרה על כף ידו דלת הארגז של אותה משאית. הנהג העמיס חול על המשאית בעזרת טרקטור שהביא לשם כך. לאחר העמסת החול ומשהתחיל בנסיעה גילה, כי דלת הארגז של המשאית לא נטרקה ולא נסגרה הרמטית. הוא ירד מהרכב, החל לנקות את המסילה של הדלת, ניסה לסגור אותה - ובמהלך ביצוע פעולה זו נפגע בידו.
חברת הביטוח דחתה את דרישתו לפיצויים בטענה, כי לא מדובר בתאונת דרכים. זאת, הסבירה, מאחר שהמקרה התרחש בנסיבות של טעינת מטען למשאית (העמסת חול) - והרי חזקה היא, על-פי החוק, שפגיעה במהלך פריקה או טעינה אינה שימוש ברכב מנועי, ולכן אינה תאונת דרכים. פסק הדין התמקד בשאלה אם האירוע התרחש במהלך פריקה וטעינה ובסופו של דבר קיבל את עמדת הנפגע.
השופטת
סבין כהן סברה, שאין היגיון בטענתה של חברת הביטוח. אילו אירע הדבר במהלך טעינת החול, אין סיבה שהנהג יסע במשאית - לפני האירוע אך לאחר העמסת החול - כ-40 מטרים ויעצור, הסבירה השופטת. נסיבות האירוע ומנגנון הטעינה של המשאית מלמדים דווקא על כך שהתאונה התרחשה לאחר סיום פעולת הטעינה:
"לאור מנגנון ההעמסה, כפי שמתואר, הרי שלא סביר, כי כחלק מפעולת הטעינה הנהג יבחין בכך שהדלת אינה סגורה היטב. אם היה מבחין בכך, היה הדבר עם סיום הפריקה הקודמת. הנהג אינו צריך לפתוח את הדלת לצורך העמסת הסחורה, פתיחת הדלת אינה מהווה חלק מפעולת העמסת הסחורה וגם בזמן הפריקה, פתיחת הדלת בוודאי אינה נעשית על-ידי הנהג ידנית, אלא מתוך תא הנהג".
נקבע אפוא שהתאונה אירעה לאחר סיום הפעולה של העמסת חול, כאשר הנהג עצר את הרכב וביקש לנקות את החול מהמסילה כדי לטרוק את דלת הארגז, להשלים את הנסיעה בבטחה ולא לסכן את הנוסעים בכביש. לכן נקבע, כי במקרה זה הייתה תאונת דרכים וחברת הביטוח חויבה לפצות את הנפגע בגין נזקיו.
