א. אתנן

תת-ועדה של הקונגרס מצאה, כי כספים של הממשל האמריקני שימשו לתעמולה שנועדה להחליף את השלטון בישראל. העמותה "קול אחד", שמומנה בידי משרד החוץ האמריקני, לא דיווחה לו, כביכול, שהעבירה חלק מהכספים הללו לעמותה V-15, שפעלה נגד בחירת נתניהו בבחירות האחרונות.

הסיפור נראה תמים, אלא שיש לו סיפא מעניינת - בדרך פלא נעלמו תיקי הדואר האלקטרוני של הקונסול הכללי האמריקני בירושלים, שהיה אמור לפקח על פעולות העמותה בכסף האמריקני. כך, אי-אפשר לדעת האם ידע הקונסול על התרמית לכאורה.

היעלמות תיקי דוא"ל בעייתי מאפיינת, כנראה, את מחלקת המדינה האמריקנית בכל פרשה מפוקפקת. מכל מקום, ברור כעת מהדוח הזה, שנכתב על-ידי נציגי שתי המפלגות בוועדת הסנאט, שגם הממשל האמריקני סייע כספית לרוצים להחליף את ראש ממשלת ישראל. אך בעוד שהאיחוד האירופי אינו מנסה להסתיר את כוונותיו ואת מעשיו, עושים זאת האמריקנים במחשכים.

באורח פלא, פורסם הדבר אחרי שנחקק חוק השקיפות לעמותות, ולא במהלך הדיונים עליו. החוק משקף עובדה מדאיגה, שאין כדוגמתה בשום מדינה - גופים ישראלים פועלים בפוליטיקה הישראלית תמורת אתנן זר.

ב. צעקות

טליה ששון, נשיאת הקרן החד"שה לישראל - צדקנית מקצועית, שידיה המתועבות עסקו לא-מעט בעיוות צדק כשהייתה בפרקליטות המדינה - יצאה במחאה קולנית למדי על חקיקת חוק השקיפות.

ועל כך יש לי שתי הערות - (1) ממה חוששת ששון ולמה על ראשה בוער הכובע? ו-(2) אני נזכר באברהם הרצפלד הידוע, שכתב פעם בשולי נאומו בפני חברי מרכז מפא"י הערה - כאן הנימוקים לא-משכנעים. יש להעלות את הקול!

ג. מחאה

הניסיון למנוע את מינוי אל"ם הרב איל קרים לרב הראשי לצה"ל (רבצ"ר) הנו חוליה נוספת במאמצי השמאל לטרפד מינויים של מי שאינם לטעמו.

כששר הביטחון הקודם יצא בקול רם למען חופש הדיבור של הקצונה הבכירה - דבר מופרך לכשעצמו - שיבחו אותו באליטה השמאלנית המתמעטת, כיוון שיעלון הגן באותה הנשימה על דברי האיוולת והבלע של סגן הרמטכ"ל. מעניין שהשר לשעבר לא הגן על זכותו של אל"ם (דאז) עופר וינטר, מח"ט גבעתי, שכלל בפקודת יום לחייליו אמרות ברוח אמונתו הדתית, והותקף קשות על-ידי השמאל. אדרבה.

אני מניח, כי דברי הרב קרים סולפו על-מנת לקדם אג'נדה מסוימת. יתר על כן, ה'זובור' לרב, שלא מנע את מינויו, נועד להסביר לו את תנאי המשחק - כלומר, את חובתו לציית להוראות העלית השמאלנית, שמועברות באמצעות כלבי האשמורת שלה בתקשורת.

"המתקפה נגד המינוי מבטאת תסכול עמוק ומתמשך של אליטת השמאל הקטנה והמתאדה מיום ליום" - כותב הרב ד"ר חיים שיין. "במקום לנסות להבין מה קרה לדור ההמשך של האליטות הישנות, הם מהלכים אימים על הצבא כאילו 'המפקד האליון' יגבר על המפקד הצבאי. במצח נחושה מנסים להציג את צה"ל כצבא מיליציות דתיות של פורעי חוק פנאטיים, שלא יצייתו לפקודות. חשש שווא, שבאמצעותו מנסים ללבות את אש שנאת האחים בתוך החברה הישראלית".

וד"ר שיין מוסיף, "בימים ההם, כשהפוליטרוקים של הקיבוצים ניהלו את החינוך בצבא, איש לא פצה פה על אינדוקטרינציה. כעת לא מוכנים לקבל את הרבנות הצבאית שמנסה לחזק את רוח הלוחמים, ורבנים צבאיים אינם רק משגיחי כשרות. האליטה השמאלנית התרגלה שהדתיים מסתפקים בבניית מקוואות ובקבלת תקציבי חינוך. קשה לה להשלים עם העובדה שקצינים עם כיפות מובילים את גדודי הקומנדו".

איני מכיר את אל"ם קרים, ולא קראתי עדיין את הגותו. מכריו ופקודיו - וביניהם הרב אל"ם (מיל') משה הגר - מתארים את הרב קרים כאיש תורה, כלוחם נועז וכאדם נאור. השילוב בין רב לבין לוחם - ספרא וסיפא - באישיותו של הרב קרים מוצא חן בעיניי, ואני מקווה לראותו יושב על כס הרב הראשי לצה"ל.

ועוד דבר קטן, שהרב שיין העלה במאמרו - פעם הסתפקה הרבנות הצבאית באורחות דת לחיילים דתיים ובהכשרת המטבחים הצבאיים. הרב שלמה גורן, הרבצ"ר הראשון, הדגים רבנות אחרת לגמרי, ששילב עם חדשנות הלכתית. כידוע, היה הרב גורן עם העוצבות הלוחמות במלחמת ששת הימים. בעשור הקודם הדגים הרבצ"ר אבי רונצקי (שהחל את דרכו הצבאית כמפקד נועז ב"שקד" המיתולוגית) את השילוב בין לוחם לרב ("כהן משוח מלחמה", בלשון מקורותינו), והתקבל בכבוד ובאהדה רבה על-ידי העוצבות הלוחמות כשהוא חמוש וחגור, כמותם, באפוד וחובש קסדה. כנאמר בפרשת שופטים בספר דברים (פרק כ', א' ואילך): "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם--לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם ...".

ד. הבדל

הילרי קלינטון וגם דונאלד טראמפ החליטו לא לבחור גנרל כסגנם במרוץ לנשיאות. זה ההבדל הגדול בין הדמוקרטיה האמריקנית לבין החיקוי הישראלי שלה, שנשלט על-ידי גנרלים.

העיתונות האמריקנית מדווחת כי קלינטון פסלה את מועמדותו של אדמירל ג'ימס סטרוורידיס, בן 61, שהיה מפקד נאטו וכעת הוא דיקן בית-הספר פלטשר היוקרתי למשפט לדיפלומטיה באוניברסיטת טאפט, לסגנה; ואילו טראמפ פסל את מועמדותו של לוטננט-ג'נרל מייקל פלין, בן 58, שהיה ראש הסוכנות למודיעין של הפנטגון (DIA), לסגנו. לפיכך, כעת נותרו במרוץ לסגנות-הנשיא רק מועמדים אזרחייים.

ה. כבוד מאוחר

המבצע המיוחד 'רוח גבית' (טייל-וינד) בספטמבר 1970 בלאוס זיכה את החובש בכוחות המיוחדים גארי מייקל רוס בצלב השירות המצטיין - העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית - וכעת עומדים לשדרג את עיטורו למדליית הכבוד.

מידע על כך נמסר בשבוע שעבר בבית הלבן בטקס שדרוג עיטורו של קולונל צ'ארלס קטלס - גם הוא גיבור מלחמת ויטנאם - למדליית הכבוד.

15 לוחמים מהכומתות הירוקות האמריקניות וכמאה לוחמים מקומיים ויטנאמיים יצאו למבצע בן ארבע ימים בעומק שטח לאוס. רוס נפצע קשה במהלכו, אך המשיך לטפל בעמיתיו לנשק.

בשנת 1998, כששוחרר המידע על המבצע לפרסום, טענה רשת CNN, כי הכוחות האמריקניים ביצעו בו פשעי מלחמה. בעת מלחמת ויטנאם הסתירה ארצות-הברית את העובדה, כי כוחותיה פועלים בתחומי לאוס, כדי לחסום את נתיב הו-צ'י-מין, שהצפון ויטנאמים הזרימו בו כוחות ואספקה.

מסוקים CH-53 של המארינס הנחיתו את הלוחמים ביעדם, כדי שיזרעו הרס ומהומה באזור הג'ונגל בלאוס. יעד הנחיתה היה אזור, שבו חפרו הצפון ויטנאמים רשת של כשלושים בונקרים, וגדשו אותם בנשק ובמטולים רקטיים. תחת חיפוי אווירי של מטוסים אמריקניים, הכינו הלוחמים את הבונקרים לפיצוץ, ופוצצו אותם. הכוח האמריקני אותר, ושני רג'ימנטים של צבא צפון ויטנאם התקרבו אליו. הכוח הצפון ויטנאמי המשיך לירות על הכוח המיוחד האמריקני פצצות מרגמה, רקטות ונשק קל. משם עברו הלוחמים האמריקניים ליעדם הבא, עמוק בתוך שטח לאוס.

בשעות השחר כמחצית מאנשי הכוח המיוחד - אמריקנים וויטנאמים - כבר היו פצועים. למרות זאת, המשיך הכוח להתקדם לעומק השטח, תוך שהוא קורא לסיוע אווירי צמוד. אז נתקל בכוח חי"ר צפון ויטנאמי, שנע על 12 משאיות.

היה חשוב להקפיד, שהכוח המבודד לא ייקלע לנחיתות מול כוחות האויב - מסביר מיג'ור (מיל') ג'ון פלאסטר, צלף בכוחות המיוחדים, שהשתתף במבצע, והפך עם השנים להיסטוריון.

כשגדלה כמות הנפגעים, קרא הכוח האמריקני לחילוץ רפואי מוסק. רוס סייע להעלות שני לוחמים ויטנאמיים למסוקים תחת אש כבדה, אך שני המסוקים הופלו. "רק אלוהים יודע כמה פעמים סיכן רוס את חייו, כדי להבטיח, שמרבית האנשים ייצאו חיים", אומר פלאסטר.

למרות שכבר נפצע פעמיים, יצא רוס ממחפורתו, כדי לטפל בפצועים הרבים של הכוח. על חלק מהפצועים חיפה בגופו כשטיפל בהם, כדי שלא ייפגעו באש הכבדה, שהומטרה על הגבעה.

רוס טיפל באמריקנים ובחיילים הוויטנאמיים, שגויסו על-ידי הכומתות הירוקות. רוס ואחד הלוחמים נפגעו מפגז טנק, ששיסע לוחם ויטנאמי. רוס חבש את הוויטנאמי בעלי בננה שקטף ובזחלים שאסף, והכינו לפינוי.

במשך ארבעת ימי המבצע חדר הכוח המיוחד כארבעים ק"מ לתוך הג'ונגל של לאוס, והעסיק רוב הזמן כוחות גדולים של צבא צפון ויטנאם. בסיכומו של המבצע, כל האמריקנים נפצעו, ורוס טיפל בכשישים איש.

הכוח חולץ, כפי שהגיע, במסוקים. שלושה מסוקים אבדו במהלך הפעולה, אך איש מאנשי הכוח לא נהרג. הכוח לקח עמו שלל רב - בין השאר, מסמכים ממוצב פיקוד. כך,הפך מבצע 'רוח גבית' למבצע החשוב ביותר למודיעין האמריקני במלחמת ויטנאם.

למרות הצלחתו, שימש מבצע 'רוח גבית' לניגוח המלחמה בוויטנאם כשנחשף בשנות התשעים. פיטר ארנט, כוכבה דאז של רשת CNN, תלה במבצע האשמות רבות. הרשת טענה, שמטרת המבצע הייתה לחסל עריקים אמריקניים, ובמהלכו השמידו הכוח האמריקני כפר של̤ו, טבח באוכלוסייה אזרחית, שגז סרין הוטל עליה בניגוד לחוק הבינלאומי.

ההאשמות חייבו את הפנטגון להגיב. ויליאם כהן, שר ההגנה, ומפקדי השירותים המזוינים האמריקניים תחקרו את האירוע ובדקו מסמכים. בין השאר, תשאלו את לוטננט-קולונל יוג'ין מק-קארלי, שפיקד על הכומתות הירוקות במבצע, ואת החובש רוס. כל העדים הפריכו את גרסת רשת הטלוויזיה, והסבירו כי היעד לא היה כפר אלא מתחם צבאי של צפון ויטנאם בשטח לאוס. העדים הכחישו, שהרגו אזרחים, או השתמשו בגז סרין במהלך המבצע. קולונל מק-קארלי הודה, שבמהלך המבצע השתמשו אנשיו בגז מדמיע.

לנוכח העדויות, חזרה בה CNN מהאשמותיה, והאירוע הפך לאחד המקרים המפורסמים של סיפורים בלתי-מבוססים בתקשורת האמריקנית. ארנט ננזף, וכעבור כמה זמן סולק מהרשת, ולא חזר לעסוק בחדשות או בטלוויזיה.

כמה חודשים אחרי מבצע רוח גבית, עיטר גנרל קרייטון אברמס, מפקד הכוחות האמריקניים בוויטנאם, את החובש רוס בצלב השירות המצוין. כעת, ישודרג עיטורו למדליית הכבוד לאחר שבקונגרס עברה חקיקה, שביטלה את ההתיישנות של חמש שנים על המעשה. שדרוג העיטור נתמך על-ידי הפנטגון. לפיכך, יעניק לו הנשיא הבא את מדליית הכבוד. בכך ייגאל במשהו כבודם של הכומתות הירוקות, שהושמצו בתחקיר השקרי של רשת הטלוויזיה.

בשנת 2001 עוטרו הכומתות הירוקות בצל"ש יחידתי על גבורתם במבצעים בוויטנאם בשנים 1972-1964 - אחד העיטורים היחידתיים הבכירים ביותר בארצות-הברית.